ניתוח ציור איש - מכאובר

ההנחה הבסיסית היא שבציור דמות אדם מבטא המצייר את הדחפים, החרדות, הקונפליקטים ופיצויי האופי של עצמו. ניתן לראות בדמות את המצייר ובדף את סביבתו.

למאפייני הקו, לגודל הדמות, להתלבטויות ומחיקות משמעות רבה.

הראש

מייצג את מרכז העצמי, את מרכז הכוח האינטלקטואלי וכן כשולט על הדחפים. כיוון שהוא תמיד גלוי, יקושר לפונקציות וליחסים חברתיים. בד"כ יודגש הראש, אלא במקרה של נוירוטים, דכאוניים או מסוגרים חברתית.

-           OCD למשל, יטו לצייר דמות קופית-למראה בעלת כוח פיסי מודגש, ללא הדגשת הראש, כביטוי לתפיסת הראש כאיבר האחראי לקונפליקט הנוגע לביטוי חופשי של דחפים.

הגדלת הראש במיוחד תימצא אצל

(1)   הסובלים הפגיעות ראש אורגניות, אנשים שעברו ניתוחי מוח, ואנשים המוטרדים מכאבי ראש וכיו"ב כביטוי לאיבר הפגוע ולאובדן יכולת בו.

(2)   בעלי שאיפות אינטלקטואליות, הסובלים מקושי בתחום זה, כביטוי לשאיפות הגוררות תסכול.

(3)   פרנואידים, נרקסיסטים, שחצנים, צדקנים וכיו"ב כביטוי לאגו מנופח.

(4)   נמצא ראש גדול בדמות מהמין השני אצל גברים הסובלים מחוסר-התאמה, כביטוי לדמות (האם), לה מייחסים יותר אינטלקט וסמכות חברתית.

(5)   ילדים קטנים.

מאפיינים חברתיים – איברי הפנים

הפנים הם מרכז התקשורת של הגוף והאיבר האקספרסיבי ביותר. בד"כ ייתפסו הפנים כמייצגות את האישיות כולה, והוא האיבר אותו אנו הכי מיומנים לצייר. כך לדוגמא:

-          ציור של הראש אחרון מעיד על קושי ביחסים בין-אישיים.

-          השמטה מכוונת של חלקי פנים אצל נבדקים שקווי המתאר שלהם נוטים לאגרסיביות, תעיד על חמקמקות והתעלמות ביחס לקשיים המתגלעים ביחסים בין-אישיים.

-           עמעום של איברי הפנים ביחס לקו מתאר מודגש של הראש מאפיין אנשים בישנים ומסוגרים.

-          הדגשת איבר תתבצע פעמים רבות כדי לפצות על ליקוי שחש המצייר ביכולת הקשורה לאותו אזור.

הבעת הפנים

הבעת פנים נחשבת למייצגת מצב-רוח או נטייה (סכיזואידים ייטו לצייר מבע אוטיסטי). מאחר ונראה כי אנשים נוטים לצייר באותה הדרך את חלקי הפנים השונים, משערים כי הבעת הפנים משקפת סגנון אישיותי קבוע.

לעיתים מוסיפים אנשים קוים באזור האף-פה והמצח, כנראה כדי לשוות ארשת אינטלקטואלית.

הפה

הפה מופיע אצל ילדים בשלב מוקדם כמעט כמו הראש.

הדגשת פה – תימצא אצל ילדים קטנים, ואנשים רגרסיביים, פרימיטיביים, מדוכאים או אלכוהוליסטים, וכן אצל בעלי קשיים מיניים (בשל היות הפה מקור לסיפוק חושי וארוטי).

-    פה מודגש במיוחד יאפיין בעלי בעיות קיבה, שפה גסה והתקפי זעם.

-          פה מודגש לפרטים הכולל שיניים נתפס כאינפנטילי וכאגרסיבי (וגם אצל טיפוסים היסטריים או סכיזופרניים).

-          הופעת לשון תדגיש את הצורך האוראלי ברמה פרימיטיבית, ותוסיף טון ארוטי.

-          פה פעור ייצג  טיפוס אינפנטילי ותלותי (יבוא בד"כ במתאם עם כפתורים מודגשים). מאפיין דמות ילדית פסיבית ודמות מבוגר פרזיטי ותובעני.

-          קו אחד חזק ייצג אגרסיביות מילולית (גם בצורת ביקורתיות-יתר),  ואף טיפוס סדיסטי.

-          בפרופיל נראה פה שכזה כמשדר מתח.

-          קו רחב בצורת חיוך של ליצן מוצאים הרבה בציורי ילדים, ובדמויות אינפנטיליות. הדבר מיוחס לאדיבות או אהדה מלאכותיות, לניסיון להשגת אישור ואף לאפקט לא-תואם.

השפתיים

באיבר זה קיימת בד"כ שונות בין דמות גברית לנשית.

שפתיים מלאות אצל גבר ייתפסו כנשיות, ועשויות לשקף נרקסיזם. לעיתים ייראו ויפורשו השפתיים כחושניות. שפתיים כאלה יופיעו גם אצל נערות שהתפתחו מוקדם לגילן (את השאלה אם הדחף המיני בא לידי ביטוי בהתנהגות יש לבחון מאספקטים אחרים של הציור).

חפץ כלשהו בשפתיים (קיסם למשל) מעיד על נטייה מינית מוקדמת בעלת ארוטיות אורלית מיוחדת (צורה מתוחכמת יותר של דבר תהיה בצורת מקטרת או סיגריה).

הסנטר

הסנטר מבטא רצון לדומיננטיות ולכוח חברתי: נחישות וכוח מול חולשה, הססנות וחשש מאחריות. (כאשר יבוטא דחף זה בהדגשת כל חלקי הפנים אך בקו מתאר חלש של הפנים עצמם, אין הדבר בא לידי ביטוי בהתנהגות, כי אם בפנטזיה).

העיניים

חלק הפנים שמרכז את עיקר התקשורת של האדם עם סביבתו. מייצג את מידת חוזק העצמי.

יש לבחון איזו תחושה משדרות העיניים.

נשים בד"כ יציירו עיניים גדולות יותר מגברים (אולי כשיקוף לחברותיות ולמיניות). הומוסקסואלים יציירו לעיתים דמות גבר עם עיניים גדולות וריסים (ולעיתים גם נעלי עקב).

הדגשת העיניים תאפיין פרנואידים.

פזילה תשקף בלבול בחשיבה.

שטח עיניים גדול, אך עיניים קטנות ייצגו סקרנות רבה כלפי חוץ הקשורה באשמה (אולי מציצנות).

עיניים קטנות  יעידו על נטייה להתעמקות עצמית.

עיניים סגורות או עיניים ללא אישונים יבטאו רצון ש"לא לראות" בין אם מטעמים נרקסיסטיים, טעמים של ערפול המציאות וקושי לערוך הבחנות ברורות, או בשל אגוצנטריות וחוסר בשלות.

עיגולים קטנים עברו העיניים, האף והפה יאפיין טיפוסים ילדותיים ורגרסיביים במיוחד (כנראה כביטוי לתלות, לשטחיות רגשית ולחוסר יכולת הבחנה).

הגבות

משמעותן כנראה כשל שיער. גבה מעוטרת מרמזת על חיזור או ביקורתיות כלפי הבעה חופשית של דחפים. גבה עבותה מסמלת משהו פרימיטיבי יותר, וגבה מורמת מסמלת בוז  הסתייגות, או התנשאות.

האוזן

בד"כ אינה מצוירת כלל.

הדגשתה יכולה לסמל חירשות, רגישות לביקורת, פרנואידיות ואף  מחשבות יחס במקרה של סכיזואיד או הלוצינציות שמיעתיות. 

השיער

הכוונה לציור שיער בכל מקום בגוף. משקף גבריות (בדומה לסיפור שמשון ודלילה).

הדגשתו יכולה לבוא לידי ביטוי במקום הרב שהוא תופס, בהקפדה יתירה על תסרוקת, או בהצללתו. אצל נשים יקושר למיניות ולהפגנתה (איפוק או שיער פרוע המשקף יצריות).

שיער על הלסת מקושר לקונפליקט מיני המוביל לעמדה סכיזואידית משהו.

שיער מודגש בדמות הנשית וכובע לדמות הגברית מייצג טיפוס רגרסיבי או סכיזואידי שנותר אינפנטילי מבחינה מינית, בעודו מפתח פנטזיות על גבריות.

האף

נחשב לסימבול מיני.

לעיתים יושמט האף בדמות אחת, אך יודגש כפיצוי בדמות השניה.

הדגשה נתפסת כפיצוי על בעיות מיניות.

חיתוך או הצללה כביטוי לחרדת סירוס.

נחיריים נתפסות כביטוי לאגרסיביות (ובד"כ יופיעו מאפיינים נוספים לכך).

הצוואר

מסמל שליטה בדחפים (אם הקונפליקט קשור בסופר-אגו). מייצג לעיתים גם קונפליקט ספיציפי.

צוואר דק וארוך – אנשים מוסריים ונוקשים (גם סכיזואידים וסכיזופרנים).

צוואר קצר – התנהגות מונחת דחפים.

השמטת צוואר – חוסר בגרות ונטיות רגרסיביות.

פיקת הגרוגרת – אינה מופיעה לעיתים תדירות. מייצגת בד"כ דחף להפגנת גבריות ואון.

מאפייני קשר

ציור הגוף מתפתח מאוחר יותר מהראש, ומושפע מאוד מהאישיות, הסביבה ומחלות.

הוא מתייחד בתנועה ובקשר עם העולם החיצוני.

ילדים ומתבגרים נוטים יותר לציור תנועה (הם גם יושפעו יותר מגיבורים חברתיים וסטריאוטיפיים).

בעלי קשיי הסתגלות יפגינו נסיגה מהסביבה לגוף.

זרועות וידיים

מייצגים התפתחות אגו והסתגלות חברתית.

כיוון שכך, חשוב לבחון את כיוון הידיים (האם לעבר הפרט או לעבר הסביבה).

לעיתים תנוחת הידיים ומתח השרירים מבטאים מצב-רוח.

השמטת ידיים – יחסית שכיחה. מייצגת חוסר ביטחון חברתי ו/או היעדר תחושת מסוגלות.

השמטת ידיים רק אצל הדמות הנשית ע"י גברים – עדות לדחייה מצד דמות האם או מצד נשים.

הצללה – קשור לעיתים לתחושות אשמה בגין אגרסיביות או אוננות.

ידיים פרושות לצדדים – בד"כ יופיע בציור פשוט ורגרסיבי ויבטא קשרי םשטחיים וחוסר השפעה.

ידיים מאחורי הגב – מבטא הימנעות. מאפיין צעירות שאפתניות (בעיקר עם שמלת ערב).

ידיים בכיסים – מבטא הימנעות. מופיע בד"כ אצל צעירים עבריינים או פסיכופטיים, וקשור גם לאחזקת נשק.

ידיים גדולות – פיצוי על חולשה או תגובה לרגשות אשם על פעילות כלשהי.

ידיים שריריות – שאיפה לכוח פיסי.

ידיים ארוכות – מבטא אמביציה להישגים ולמידה.

אצבעות

מופיעות בציורי ילדים לפני ידיים. נחשבות למייצגות התנסויות של אנשים.

אצבעות ללא ידיים – רגרסיביות אינפנטילית.

אצבעות כדוריות – יכולת מנואלית נמוכה ואינפנטיליות.

אצבעות מודגשות/מוצללות – סימן לאשמה (בעיקר בשל אוננות או גניבה).

אצבעות פרוסות – אגרסיביות גלויה.

אגרוף קפוץ – מבטא עבריינות.

פירוס ציפורניים וכיו"ב – שליטה אובססיבית על אגרסיביות.

אצבעות חד ממדיות בקווים ישרים – אגרסיביות.

רגליים וכפות רגליים

מעידות על תחושת יציבות וביטחון.

נשים נוטות לצייר כפות רגליים קטנות יותר.

מדוכאים ומסוגרים עשויים להתנגד לציור רגליים או כפות רגליים, ולעיתים יציירו דמות יושבת.

גוף שלם עם רגליים  קצרות/דקות/מוצלות – מבטא חוסר יכולת, ולפיכך מאפיין סנילים או בעיות מיניות (ואז יופיעו סימנים נוספים לכך בציור).

רגליים שקופות – יבטאו חרדה הומוסקסואלית.

רגלי נשים חשופות – לעיתים נוספת להן גם משמעות מינית.

כף רגל גדולה – אגרסיביות

אצבעות כף הרגל

בד"כ אינן מופיעות כלל.

חשופות אצל דמות לבושה – ביטוי אגרסיביות בעלת טבע פתולוגי.

ציור ציפורני כף רגל – ביטוי לאגרסיביות מובהקת.

גופה

ככלל ממעטים להשמיטה. גוף מרובע מבטא גבריות, ועגול – נשיות.

גוף רזה במיוחד של בן אותו מין נתפס כמסמל חוסר שביעות רצון מהגוף.

חזה

חזה מחוק/מוצלל – מעיד על גברים לא בשלים מבחינה רגשית ומינית.

קו חזה חזק – מעיד על דמות אם חזקה.

כתפיים

כתפיים רחבות מבטאות כוח פיסי.

רחבות במיוחד – פיצוי על חולשה (אצל נשים – מאבק נגד גבריות).

כתפיים מודגשות/ עם מחיקות – שאיפה לפיתוח הגוף.

ירכיים ועכוז

אזור זה מודגש אצל הומוסקסואלים או גברים בעלי קונפליקט מיני.

קו המותניים

גבוה/נמוך מדי אצל בן המין השני – הימנעות מלפגוש אזור גוף זה.

מודגש/קו שבור – מבטא מתח רב.

ציור חגורה – נטייה להסתיר מתח.

קו נוקשה – שליטה קפדנית שעלולה לקרוס ולהביא להתפרצויות.

איברים אנטומיים

קיומם אינו שכיח ומבטא דלוזיות סומטיות או רגישות סומטית.

פרקים

הדגשת פרקים – נפוצה אצל סכיזואידים, סכיזופרנים ונרקסיסטים, מסמל ניסיון להתגבר על תחושת חוסר האינטגרציה.

יכול לבטא גם תלות באם או חוסר בגרות פסיכוסקסואלית.

בגדים

אם מישהו שואל אם כן/לא לצייר בגדים – הדבר מעיד על טרדה בשל מודעות לגוף.

סגנון הלבוש יכול להעיד אם הדמות המצוירת מדברת על הצייר או על הוריו.

ביגוד יתר או חוסר ביגוד מעידים על אגוצנטריות ואינפנטיליות.

ביגוד יתר – נטייה להשתמש בבגדים לצרכים חברתיים ומיניים, שטחיות וצורך בהערכה ובדומיננטיות.

חוסר ביגוד – יותר סכיזואידי (בעיקר אם דמות האישה לבושה באופן שמדגיש מאפיינים מיניים).

כפתורים בולטים

מסמל אינפנטיליות וחוסר יכולת או התאמה. יכול לייצג גם אגוצנטריות ועיסוק בגוף.

מקושר לעיתים לקונפליקט עם סמכות.

על חפתים – מוסיף ממד אגרסיבי.

כיסים

הדגשה – מסמל אינפנטיליות ותלות. מקושר גם לרקע של חסך רגשי או חומרי העומד בבסיס הסתגלות פסיכופטית.

עניבה

סימבול מיני (גם מטפחת בכיס המקטורן).

יופיע בד"כ אצל גברים חסרי התאמה או מסוגלות מינית.

עניבה מתנופפת ברוח – אגרסיביות מינית.

נעל וכובע

מודגש או בעיסוק יתר – מאפיין אימפוטנציה.

נעל לפרטיה – מבטא אובססיביות.

כובע בהיעדר פרטי לבוש אחרים – מבטא רגרסיביות.

סימנים מיניים נוספים: מקטרת, סיגר, רובה, מקל.

אספקטים מבניים ופורמליים

נושא – מיהי הדמות ? הגיל בד"כ יעיד על תחושת הצייר (אמור להיות בן-גילו).

פעולה / תנועה – נפוץ אצל מתבגרים.

                        דחף לתנועה בציור קפוא – סכיזואידיות/סכיזופרניה: שאיפה לכוח בדימיון.

המשכיות - כיצד האדם מצייר? בד"כ מציירים מסודר. לאזור קונפליקטואלי יחזרו בד"כ שוב.

                 עיסוק בפרטים - OCD

                 ציור מלמטה למעלה / ראש בסוף–חוסר יכולת להתחייבות רגשית וקושי חברתי.

סימטריה-  נוקשה -  נוקשות, OCD, מרוחקים רגשית.

                חוסר סימטריה בולט – נוירוטים, בעלי קורדינציה לקויה.

קו אמצע

מעיד על מוטרדות גופנית ועל חוסר בשלות רגשית ותלות. (יכול להיות מצויר גם בעזרת כפתורים, עניבה וכיו"ב).

גודל ומיקום

צד ימין – מוכוון לסביבה.

צד שמאל  - מוכוון לעצמי

למעלה – מבטא אופטימיות

למטה – מבטא דיכאון

דמות גדולה במרכז – פרנואידי, גרנדיוזי, עם פנטזיה של הערכה עצמית גבוהה.

דמות קטנה – רמת אנרגיות נמוכה, גם סכיזופרנים.

דמות קטנה ומצויירת לפרטי פרטים – מדחיקים ונוירוטיים.

עמדה

הכוונה לתנוחת הגוף – יציב או עף.

רגליים צמודות – אדם מתוח, מודע, מוזר (בעיקר בדמות קטנה ומוצללת).

(אם אצל אישה בדמות אישה – חשש מתקיפה מינית; אם אצל גבר בדמות אישה – ציפיה להתנגדות לתקיפה בפנטזיה).

פרספקטיבה

נחשב כדורש לבגרות מסוימת, ילדים לא מציירים פרופיל.

אצל מתבגרים ניתן למצוא ראש בפרופיל וגוף רגיל, מבטא קושי חברתי ואולי חוסר-יושר.

פרופיל – הימנעות. עשוי לשקף גם פחד מקשר.

חלק מהפנים בפרופיל – קושי בבוחן מציאות וכושר שיפוט נמוך.

סוג הקו

קו המתאר של הגוף מתאר את היחסים בין הפרט לסביבתו.

חשוב לשים לב לסוג הקו בכלל וכן באזורי הגוף השונים.

אינדיקטורים לקונפליקט

מחיקות – מאפיינות נוירוטים ו-OCD. מבטאות חרדה וחוסר שביעות רצון גלויה.

הצללה – ביטוי לחרדה, אך מבטא הסתרה + מתן ביטוי לדחף. מאפיין ילדים ופסיכופטים.

הצללה מעוצבת – רציונליזציה.

הצללה של גבולות הבגד – קונפליקט ביחס להסתרת הגוף.

חיזוק קו והדגשה

הבדלים בין גברים לנשים

לעיתים נוטים להשליך פגמים דווקא על הדמות בת המין השני.

מקובל לצייר תחילה את בן אותו מין, אחרת – משקף בלבול מיני.

אצל נרקסיסטיים יהיו שתי הדמויות דומות (בגלל חוסר יכולת להשליך).