אפיונים תוכניים של הסיפור (על פי Bellak):

ניתוח של ה-TAT

במבחן הזה לא צריך לבצע כלום, רק לדבר. הבקשה בהוראות היא להמציא סיפור – כלומר, הפניה היא לדמיון ולפנטזיה, אבל הסיפור צריך להתייחס לגירוי מציאותי.. לכן, נדרשת פה  אינטגרציה בין העולם הפנימי לבין הגירוי שהוא סטנדרטי לכולם – איזון בין חופש לדמיין לבין התפבססות על גירוי מציאותי. יש תמונות מציאותיות יותר ויש תמונות יותר מורכבות בהן קשה לעשות אינטגרציה כמו BM8. זהו המבחן ההשלכתי הכי קרוב למודע.

 

• האווירה הכללית של הסיפור
• מידת ה"ציות" להוראות.

 

א. אפיונים מבניים של הסיפור:

• זיהוי אובייקטים – האם האובייקטים מזוהים בצורה נכונה, האם יש השמטות, איזון בין דמות לרקע, מידת ההתייחסות לפרטים.
• עושר השפה – דלה / עשירה – יכול להעיד על רמת אינטליגנציה, סביבה מעשירה או דלה וכן על הגנתיות, הכחשה/ הדחקה, מידת היכולת לדמיין).
• סיפורים דלים ומצומצמים לעומת ארוכים ומלאים ועד לאין סופיים ומוצפים.
• סיפורים סטריאוטיפיים לעומת עשירים ומקוריים – יכול להעיד על מידת העושר הפנימי  וכן על מידת ההגנתיות.
• התייחסות לעבר, הווה, עתיד – קיום של עלילה לעומת תיאור שטוח ותיאורי של הנעשה.
• זרימת תוכן הגיונית, תהליכית לעומת מבולבלת עם פערים, קפיצות, גלישות, אסוציאציות. ככל שזה פחות זורם ומאורגן זה יותר מעורר דאגה.
• הטון הריגשי של הסיפור
• יציבות של מצב הרוח, העושר, האווירה של הסיפור – אחיד לעומת משתנה.
• אם יש חוסר יציבות חשוב לבצע ניתוח תהליכי של הסיפור – האם תוכן מסויים עורר אפקט מסויים, יצר פתאום בילבול וכדומה.
• דפוסים בסיפור:                                                                                                           - הססנות, קושי לבחור, הצמדות לפרטים וארכנות – עשוי להעיד על אובססיביות.                   - דיבור בקול רם, לאביליות, דרמטיות, העדר עומק ריגשי ומחשבתי – עשוי להעיד על

          כוון היסטרי.

 

 

1. התמה המרכזית -The main theme

התמה המרכזית היא נסיון לנסח מחדש את העיקר, התמצית של הסיפור (יש לזכור שלסיפור TAT אחד עשוי להיות יותר מנושא בסיסי אחד).

ניתן לנתח בכמה רמות:

א. הרמה התיאורית - The descriptive level ברמה זו התמה צריכה להיות פשוט ניסוח מחדש של המשמעות של הסיפור באופן מקוצר (בן מתגורר לבדו עם אימו האהובה ועוזב אותה -כאשר שניהם מנסים להתאחד זה עם זה, הם מתים באותו מקום).

ב. הרמה הפרשנית - The interpretive level - הולכים צעד אחד קדימה ומנסחים את המשמעות באופן יותר כוללני, מתוך הנחה של המשמעות שמאחורי המשמעות הישירה (הנבדק מאמין שאם מישהו מרשה לעצמו פנטזיות של גילוי עריות, כגון לגור עם אימו, אז שני הצדדים מתים).

תמיד מה שהנבדק משליך שלא קיים בגירוי או מכחיש ממה שקיים אלה דברים שהם הרבה יותר משמעותיים בפירוש. * ניתן להתייחס גם לפירוש שהנבדק עצמו נתן במהלך דבריו.  

ג. הרמה הדיאגנוסטית - The diagnostic level - הופכים את ההתרשמויות הללו לאמירה יותר מוגדרת, פסקנית (לאדם זה ישנן בעיות של גילוי עריות וקונפליקט אדיפאלי שגורמים לו לרגשות אשמה חמורים).

ד. הרמה הסמלית - The symbolic level - ניתן לפרש סמלים עפ"י השערות פסיכואנליטיות; מומלץ לעשות זאת בזהירות כיוון שרמה זו מתרחקת מן העובדות (ניתן לפרש את הטורפדו הפוגעים בספינות כסמל של הפאלוס של האב אשר מסכן והורס את הבן והאם על ניסיון הבריחה המשותף שלהם).

ה. הרמה האלבורטיבית - The elaborative level- ניתן לבקש את האלבורציות והאסוציאציות החופשיות של הנבדק לנתונים ספציפיים בסיפור (כגון, הודו המערבית, מהנדס וכו'), שמות ותאריכים ואסוציאציות נוספות שהוא יכול לתת.

 

2. הגיבור המרכזי - The main hero

הגיבור המרכזי של הסיפור הוא זה שמדברים עליו הכי הרבה, שהרגשות והרעיונות הפרטיים שלו נדונים הכי הרבה, ואשר, באופן כללי, נראה שהמספר הכי מזדהה עימו.  במיקרים של ספק, יש להחשיב כגיבור המרכזי את הדמות שהכי דומה חנבדק בגיל, במין ובמאפיינים אחרים. 

לעיתים, גבר עשוי להזדהות עם גיבורה ראשית אישה, אם הדבר מתרחש באופן חוזר ונישנה, הדבר עשוי להוות סימן להומוסקסואליות חבויה (הדבר תלוי בתמונה הכללית). בעוד שכל הגברים הצעירים מזדהים בתמונה 2 עם הנערה הצעירה העומדת בחזית התמונה רק אחדים (יש אי הסכמה לגבי האחוז המדוייק)  מחשיבים את הדמות ב3BM- כנקבה.

עיסוק, תחומי עניין, תכונות, יכולות, נאותות - adeqacy כישורים וכן דימוי גוף של הגיבור הראשי לעיתים קרובות מתארים תכונות של הנבדק או תכונות רצויות של הנבדק. 

 

האדקווטיות של הגיבור ב adequacy של הגיבור הכוונה היא ליכולת שלו להתמודד בהצלחה עם משימות - לבצע משימות תחת קשיים חיצוניים ופנימיים באופן מקובל מבחינה חברתית, מוסרית, אינטלקטואלית וריגשית.  האדקווטיות - adequacy של הגיבור עימו הנבדק מזדהה לעיתים חוזרת על עצמה לאורך הסיפורים, ולעיתים קרובות היא מצויה בקשר ישיר עם חוזק האגו של הנבדק.

 

לעיתים, עשוי להיות יותר מגיבור אחד בסיפור. הנבדק עשוי למצוא דמות נוספת להזדהות עימה מלבד הגיבור המזוהה באופן ברור. כאשר הגיבור הנוסף הוא דמות שהוכנסה, אך שאינה נוכחת בתמונה עצמה, מניחים שהיא הקשורה לדחפים ורגשות שהנבדק עוד יותר מתנגד אליהם מאשר לאלה השייכים לגיבור הראשי. (אמצעים אחרים לנסות לנתק את עצמך מהסיפור הינם למקם את הסיפור רחוק מבחינה גיאוגרפית ו/או מבחינת זמן).

 

המונח דימוי גוף - משמעותו היא התמונה של הגוף שלנו שאנו יוצרים במוחינו, האופן שבו הגוף שלנו נראה לנו (Schillder). דימוי הגוף מתגלה באופן ברור במיוחד בתמונה מס' 1, אך גם ב3BM- וב-17BM (תמונת החבל).

מתמונה 1 ניתן ללמוד על התפיסה של הנבדק לגבי גופו שלו או מתוך הדיון על הילד, או לעיתים קרובות מהדיון בטיפול בכינור, שכן נראה כי הכל הזה הופך להיות מזוהה עם הגיבור, ועשוי להיות מתואר כשבור או ריק, כמת או מתפרק.  בייחוד במיקרה האחרון ההתייחסות עולה מעבר לדימוי גוף הופכת לעניין של דימוי עצמי - כולל הגוון, הטון הריגשי והתפיסה של הנבדק לגבי תפקידו בעולם. לפעמים הכינור מזוהה עם הגוף הנשי, כאשר הקשת מייצגת את הגבר.

3. צרכים ודחפים עיקריים של הגיבור

 

יש להבחין בין צרכים סמויים וגלויים. 

צרכים התנהגותיים –

עלינו לבחון את ההתנהגות הגלויה של הגיבור הראשי בסיפור. הביטויים ההתנהגותיים של הגיבור הם הנתונים החזקים ביותר: אם הגיבור הוא מאוד תוקפני בסיפור, תוקף מספר אנשים - הדבר ראוי לתיעוד. חשוב לזכור שהביטויים ההתנהגותיים של הגיבור עשויים לייצג את ההתנהגות הגלויה הממשית של הנבדק, אך הם עשויים לייצג רק משאלות או פנטזיות של הנבדק.

הבעייה של הקשר בין צרכים סמויים ב-TAT לבין התנהגות גלויה הינה בעיה חשובה. לעיתים קרובות נדרש מהמפרש של סיפורי ה-TAT להחליט האם צורך שבא לידי ביטוי מתייחס, שייך לרמת הפנטזיה או עשוי להתבטא במציאות. לפסיכולוג צריכים להיות זמינים מקסימום נתונים  קליניים וביוגרפיים לגבי הנבדק כדי להגיע להחלטה כזו.  אם יש מס]יק מידע על הנבדק, אז יש לראות את סיפורי ה-TAT כמשלימים לנתונים ההתנהגותיים שהתקבלו.

מצד שני ישנן אינדיקציות מתוך סיטואציות בתוך המבחן שמאפשרות לנו לשער השערות בנוגע לצרכים הגלויים או החבויים המתבטאים ב-TAT.  לדוגמא, בסיפורים של הישג זה מאוד חשוב לשים לב האם הם עוקבים אחר המנגנון של הגשמה פשוטה של משאלה, או שהם מושגים חלק אחר חלק – דבר שעשוי להעיד על כך שהם מקבילים לצורך התנהגותי בהישג. 

פרשנות דינמית –  

צרכים שאינם מתבטאים רק בהתנהגות של הדמות, אלא במה שניתן להסיק ממנה – צרכים סמויים (בין היתר על בסיס עדויות אחרות). לדוגמא: עשויות להיות אינדיקציות שייגרמו לנו להאמין שהנבדק שנמנע מכל התייחסות לתוקפנות עושה זאת בשל מידה רבה של תוקפנות שעליו לשמור תחת שליטה ע"י הכחשתה (פרשנות המותרת רק אם ישנן עדויות תומכות)

דמויות, אובייקטים או נסיבות מוצגים (מוכנסים) –

הכנסה של דברים שאינם קיימים או אינם בולטים בגירוי מעלה שאלה בנוגע לצרכים ומניעים.

לדוגמא: נבדק המכניס כלי נשק מסוג זה או אחר  במספר סיפורים (אפילו אם אינו משתמש בהם) או שמכניס מזון כחלק אינטגראלי (אפילו מבלי לאכול אותו) ניתן לפרש זאת כעדות טטנטיבית לצורך בתוקפנות או סיפוק אוראלי, בהתאמה.  באופן דומה, ההכנסה של דמויות כגון, מעניש, רודף, פטרון וכו', או נסיבות כגון אי צדק, חסך וכו' ניתן לפרשן באופן הולם ביחס לשאר הפרוטוקול.

דמויות, אובייקטים או נסיבות מושמטים –

באופן דומה, הכנסה של דברים שאינם קיימים או אינם בולטים בגירוי מעלה שאלה בנוגע לצרכים ומניעים.

לדוגמא: אם נבדק משמיט התייחסות לרובה ב-3BM ולאקדח  ב-8BM או אינו רואה את האישה האחת ב-18GF נאבקת בשנייה, ניתן להסיק מכך צורך לדכא תוקפנות, או צורך לדכא גירוי מיני אם ישנה התעלמות מהחצי עירום ברקע של תמונה 4 או אם רואים את ה- 13MF כנטולה לחלוטין התייחסויות מיניות.  כמובן, רמה זו של פרשנות יכולה להיות טטנטיבית בלבד.

 

4. תפיסת הסביבה (העולם)

הכוונה היא גם לסביבה טיבעית וגם לסביבה אנושית.  יש לבחון באיזה מידה  תפיסת הסביבה היא עיקבית ומה תוכנה. כגון: מטיבה-דואגת -מטפחת, עויינת,  נצלנית או ניתנת לניצול, ידידותית, מסוכנת ומאיימת, תובענית לועגת וכדומה.

 

5. הדמויות האחרות –הדמויות סביב הגיבור הראשי

לדמויות האחרות מתייחסים או כאל אובייקטים בחי הנבדק או כמייצגות חלקים מתוך הנבדק המושלכים החוצה. יש שאלה מיהן הדמויות המשמעותיות ומה מאפיין אותן. יש לבחון האם דמויות ניתפסות באופן שלילי או חיובי, האם יש דיפרנציאציה (מה הגבולות), האם יש איפיונים שונים לדמויות נשיות וגבריות, מה איכות הקשרים עם הדמויות השונות.

יש עניין מיוחד בדמות האב, בדמות האם ובדמות מהמין השני.

 

6. קונפליקטים משמעותיים

• יש לבחון אלו קונפליקטים עולים – איפה הבעיה, הקושי, הדילמה בסיפור.
• עד כמה הקונפליקטים שעולים הם נורמטיביים לגיל ולתמונה או עד כמה הם פתולוגיים: קיצוניים, ביזאריים ולא מותאמים.
• האם יש פיתרון לקונפליקט ובאיזה אופן הוא נפתר: עזרה מבחוץ, התמודדות או פיתרון מאגי, שמראה על העדר כוחות ובריחה לפנטזיה.

הערה: לעיתים, הקונפליקט עשוי שלא להיות בין הסופר-אגו לבין דחפים כמו תוקפנות , רכישה (בעלות), תשוקות מיניות ודומיהם, אלא בין שני דחפים כגון, הישג והנאה או אוטונומיה וצייתנות. 

7. אופי החרדות

• יש לבחון מה מעורר חרדה, מהן החרדות המרכזיות ולדרג אותן עפ"י מידת המותאמות שלהן, מידת המציאותיות שלהן - מה עוצמתן, עד כמה הן מתפשטות או מצומצמות.

• איך מתמודדים עם החרדה: התמודדות פאסיבית, אקטיבית, תוקפנות, הרגעה עצמית.

 

8. הגנות עיקריות כנגד קונפליקטים וחרדות

אין לבחון את ה-TAT אך ורק לגבי תוכן הדחפים, אלא יש לבחון גם את ההגנות כנגד הדחפים הללו.  לעיתים קרובות בחינה כזו של ההגנות מציעה למעשה יותר מידע בכך שההגנות עשויות להופיע בבהירות רבה יותר מהדחפים. מצד שני, המבנה ההגנתי עשוי להיות יותר קשור להתנהגות הגלויה.  באמצעות חקר הדחפים וההגנות ה-TAT לעיתים קרובות מאפשר  הערכה מאוד ברורה של מבנה האישיות של הנבדק.

• יש לבחון מהן ההגנות העיקריות נגד הקונפליקטים והחרדות.
• האם הן פרימיטיביות (הכחשה, השלכה) או גבוהות יותר (סובלימציה, הומור)
• עד כמה ההגנות גמישות או נוקשות
• עד כמה הן יעילות- משרתות את הצורך ומשפרות את התיפקוד וההתמודדות, או פוגעות בתפקוד.
• עד כמה ההגנות עמידות או שהן נישברות, קורסות.

 

הגנות מוכרות: הכחשה, הזדהות השלכתית, התקה, undoing, השלכה, היפוך תגובה, צמצום, בידוד, רציונליזציה, הדחקה, אינטלקטואליזציה, סובלימציה, הומור).

 

לעיתים, רצף של נושאים לאותה תמונה מראה את ניסיון הנבדק להתמודד עם קונפליקט מטריד, סיפורים רצופים עשויים להפוך לפחות פחות מזיקים, דבר המראה עלייה בהגנות.  מצד שני, כל נושא רצוף עשוי לאפשר יותר ביטוי לדחף האסור.        

 

9. מידת המותאמות  - adequacy של הסופראגו

• האם מופיע סופר אגו (יש אשמה) או לא (אין אשמה כלל) מה רמת ההתפתחות שלו
• האם הוא גמיש או נוקשה (אשמה מוגזמת), האם הוא לא מפותח או מפותח מידי (אכזרי ורודפני).

* ניתן לראות זאת בהוספות ותיקונים: הופעת גינוי עצמי תוך כדי הסיפור

* הקשר בין אופי העונש לבין חומרת העבירה נותן לנו תובנה לגבי חומרת, נוקשות הסופראגו;  גיבור של פסיכופת עשוי באופן עיקבי לא לקבל עונש בסיפורים של רצח, עם לא יותר מרמיזה קלה לכך שהוא למד לקח לעתיד, בעוד שלנוירוטי עשויים להיות סיפורים בהם הגיבור נהרג או נפגע באופן מכוון או בלתי מכוון או מת ממחלה בעקבות ההפרה הקלה ביותר או ביטוי של תוקפנות. מצד שני ניתן למצוא בקרב נוירוטים לעיתים קרובות גם סופראגו לא אינטגרטיבי, לעיתים חמור, נוקשה מידי ולעיתים מתירני מידי.

 

10. האינטגרציה של האגו

מהי המידה שבה הנבדק מסוגל לתפקד, לפשר בין הדחפים שלו לבין דרישות המציאות מצד אחד, ובין תביעות הסופראגו מצד שני.  על כך ניתן ללמוד ממידת המותאמות של הגיבור בהתמודדות עם הבעיות עימן הוא מתמודד והאפרספציה שלו של הבעיות הללו. 

אנו מתעניינים במספר מאפיינים פורמליים:

- האם הנבדק מסוגל לספר סיפורים נאותים, שמכילים הבנה מסויימת של האספקטים

  האדפטיביים של הגירוי; או האם הוא עוזב את הגירוי לחלוטין ומספר את הסיפור ללא קשר

  גלוי לתמונה, כיוון שהוא אינו תופס את המציאות מספיק טוב, או שהוא טרוד מידי בבעיותיו

  שלו מכדי להוציאן מתוך הסיפור, בין אם הן שייכות לעניין או לא. 

- האם הוא מוצא הצלה וישועה מהחרדה ביחס למבחן ע"י מתן תגובות מאוד סטריאוטיפיות, או

  האם הוא מספיק אינטליגנטי ובעל יכולת כדי להיות יצירתי ולתת סיפורים מקוריים. 

- לאחר שהוא יוצר עלילה, האם הוא יכול לספק פיתרון לקונפליקטים שבסיפור ובתוכו, שהוא

  מתאים, שלם וריאליסטי, או שתהליכי החשיבה שלו הופכים לבלתי מובנים ואפילו ביזאריים

  תחת השפעת הבעיה.

גם כאן יש לקחת בחשבון את המרחק של הנבדק מהסיפור שלו :

א. נסיון לבודד את עצמך מתוכן הריגשי של הסיפור כמנגנון הגנה, במספר אופנים: מיקום הסיפור במקום רחוק או בזמן רחוק, הפיכת הגיבור לצופה מן הצד, דיווח הסיםור כסצנה מתוך סרט, סיפור סיטואציות ריגשיות בטון סרקאסטי.

ב. אובדן של מרחק מהסיפור, ועיסוק נרקיססטי בעצמי הבא לידי ביטוי בכך שהנבדק מערב את עצמו מיידית באופן אישי בסיפור : "זה בדיוק מה שקרה לי..."

ישנו סולם להערכת תיפקודי אגו, המבוסס על נתוני מחקר:

  1.  בוחן מציאות - reality testing(ברמת התפיסה) - היכולת להבחין בין גירויים פנימיים וחיצוניים – בין מה שהוא תוכן פנימי לתוכן חיצוני אובייקטיבי. בוחן מציאות פנימי - המידה שבה האדם נמצא בקשר עם עולמו הפנימי. ניתן לכנות זאת גם "מודעות רפלקטיבית", למשל למשמעות של סיפורי ה-TAT.                                                                        

הגורמים העיקריים הם :                                                                                                            א. הבחנה בין גירויים פנימיים וחיצוניים (יכולת תפיסתית וקוגניטיבית לבצע את            ההבחנה הנ"ל.  הפרעה חמורה בתיפקוד זה : הלוצינאציה).                                         ב. נכונות ודיוק התפיסה (פרספציה) - כולל אוריינטציה בזמן ובמקום ופרשנות של             אירועים חיצוניים.                                                                                                         ג. מודעות רפלקטיבית ודיוק בוחן המציאות הפנימי (מודעות לאירועים פנימיים                              

              ו-psychological mindedness) - קיום של "אגו צופה", יכולת התבוננות פנימה, יכולת לבחון   את הרגשות ולהיות מודע אליהם, הערכת החוויה והתהליכים הפנימיים (דוגמא לחוסר        יכולת להביט פנימה ולזהות רגשות: "אני לא כועס").

 

כל מדדי ה-Mediation באופן כללי

דיוק תפיסתי – FQ

מודעות רפלקטיבית ואגו צופה – FD

 

  2.  שיפוט המציאות - judgment (הפעלת תהליכים לוגיים על המציאות - ברמת החשיבה).                   הבנה והערכה של סיטואציות היפוטתיות ואמיתיות, ושל הערכת הנבדק לגבי התוצאות של פעולות או התנהגויות אחרות הקשורות לסיטואציות הללו.                                              

            הגורמים העיקריים הם :                                                                                                            א. יכולת לצפות ולנבא תוצאות (anticipation of consequences) - מודעות לתוצאות     הסבירות של התנהגות מכוונת (צפייה של סכנות סבירות, סיבוכים            חוקיים, צנזורה             חברתית, גינוי -אי הסכמה, או חוסר נאותות), הערכה מודעת של יחסי סיבה-תוצאה.            ב. לוגיקה ישומית - יישום יכולת א' בהתנהגות הממשית. המידה שבה ההתנהגות   הגלויה משקפת מודעות לתוצאות, השלכות הסבירות הללו.                                                 ג. מותאמות ריגשית של ה - anticipation - התגובות הריגשיות הינן תואמות לציפייה            (למשל, אדם מצפה שהתנהגות הרסנית תגרום לעונש ודחייה ולכן מגיב בפחד מעונש           ובבושה).

 

א. אי יכולת לצפות ולנבא תוצאות – נמצא בתוך ה-ideation - הפרעות בחשיבה – Alog,

     Level2, Sum6, W Sum6. 

ג. מותאמות ריגשית – M, FD.

 

  3.  תחושת מציאות של העולם ושל העצמי - Sense of reality of the world and of the self (הדגש הוא על החוויה בתוך המציאות, משהו ריגשי יותר בהשוואה לבוחן מציאות) -                                    סולם זה מעריך הפרעות בתחושת העצמי, כפי שהוא נמצא בקשר עם העולם החיצוני.  כמו כן, הוא מעריך את את תחושת המציאות או חוסר המציאות - unreality של העולם. לדוגמא, ישנם סיפורי TAT העוסקים ברוחות רפאים ועולמות דימיוניים.                                                            

הגורמים העיקריים הם :                                                                                                            א. מידת הדהראליזציה - אי ממשות לעומת בוחן מציאות חווייתי  - המידה שבה     האירועים החיצוניים נחווים כאמיתיים וכמצויים בתוך הקשר מוכר (זוהי הבחנה   בסיסית ברמה תפיסתית).                                                                                               ב. מידת הדה-פרסונליזציה - המידה שבה הגוף (או חלקים ממנו) והתיפקוד שלו         והתנהגות האדם נחווים כמוכרים וכשייכים לפרט ונובעים ממנו. (האם אני זה אני, האם         גופי שייך לי, לכידות העצמי).                                                                                          ג. זהות עצמית וערך עצמי - המידה שבה האדם פיתח אינדיבידואליות, ייחודיות,  ותחושה של עצמי ושל ערך עצמי (מי אני ומה אני שווה, ויסות הערך העצמי).             ד. בהירות הגבולות בין העצמי לאחרים ברמה של            מופרדות ואינדיבידואציה דינמיים –

              המידה שבה ייצוגי העצמי של האדם הינם מופרדים מייצוגי האובייקט שלו והם בעלי נוכחות ריגשית ורציפות ריגשית (הבחנה עמוקה יותר מ-א', ברמה מופנמת).         

                                    

א + ב Mediation ו- SS

ג + ד Self perception  ערך עצמי ותפיסת עצמי – V

H: (H) + Hd + (Hd) קשור לתחושת המציאות

4. ויסות ושליטה בדחפים, רגשות ויצרים - control & regulation- פונקציה זו מתייחסת למידה שבה מנגנוני ההשהייה והשליטה מאפשרים לתוצרי הדחפים להיות מבוטאים באופן מווסת ואדפטיבי, אשר באופן אופטימלי, מאופיין לא בשליטת יתר ולא בחוסר שליטה.            

 

            הגורמים העיקריים הם :                                                                                                            א. יכולת לווסת ולכוון את עוצמת הביטוי היצרי והריגשי - מידת הישירות של ביטוי           הדחפים (הנעה בטווח מ-acting out פרימיטיבי דרך acting out נוירוטי לצורות יחסית לא        ישירות של ביטוי התנהגותי).                                                                                          ב. יעילות מנגנוני עיכוב הדחפים - האפקטיביות של ההשהייה והשליטה.                            ג. מידת הסובלנות לתיסכול.                                                                                                             ד. תיעול מותאם של ניגזרות, תוצרי הדחפים - המידה שבה תוצרי הדחפים הינם          מתועלים באמצעות חשיבה -ideation, ביטוי ריגשי והתנהגות גלויה (האם יש סובלימציה).

 

היכולת לווסת ולשלוט על הדחפים היא שתקבע איך ההתנהגות תבוא לידי ביטוי במציאות - למשל, האם דחף תוקפני יתבטא בהתנהגות תוקפנית או שזאת רק פנטזיה. אחד הקשיים ב-TAT זה להבחין בין התכנים המניפאסטיים (ממשיים) ללטאנטיים (בפנטזיה) ולנבא מתוך זה איך האדם יתנהג בפועל.          

 

א. בתוך ה- Affect:   FC : CF+C, SumC ': WSumC

ב. יעילות מנגנוני עיכוב דחפים – L וכל ה-controls.

* המון W

 

5. יחסי אובייקט (או יחסים בין אישיים)- object relations- יחסים אופטימליים הם יחסית חופשיים מאלמנטים לא אדפטיביים המציעים דפוסי אינטראקציה שהיו יותר מתאימים לסיטואציות של הילדות מאשר לסיטואציות הנוכחיות. הקיצוניות הפאתולוגית ביותר תהיה למעשה העדר קשרים עם אנשים אחרים;  לאחר מכן יופיעו קשרים שמבוססים על פיקסאציות מוקדמות, קונפליקטים לא פטורים וקשרים סדומזוכיסטיים מאוד עויינים. קשרים אופטימליים יהיו הבוגרים ביותר, חופשיים יחסית מעיוותים ומספקים לצרכים ליבידיניאליים, תוקפניים וצרכי אגו בוגרים.                                                   

 

הגורמים העיקריים הם :                                                                                                            א. דרגת וסוג ההתקשרות (איפיוני הקשרים) - מידת הקשרים עם אחרים וסוג הקשרים         עם אחרים וההשקעה בקשרים הללו (יחסי תלות, ניצול, מניפלטיביות, יש לקחת בחשבון נטיות לנסיגה, עיסוק עצמי נרקיססטי, הדדיות או בחירת אובייקט נרקיסיסטית).                       ב. דרגת הפרימיטיביות (קשר סימביוטי או נרקיסיסטי) לעומת הבשלות בקשר (יכולת  

 לניפרדות ואינטימיות בעת ובעונה אחת).                                                                               

ג. המידה שבה האדם תופס אחרים כישויות ניפרדות ולא כשלוחות שלו עצמו - המידה       בה אחרים ניחווים באופן בלתי תלוי בעצמי (לעומת מצב שבו אחרים קיימים רק                         כ-selfobject או אובייקט העברה בשל צרכים נרקיסיסטייים, כלומר, אחרים ניתפסים         באופן מאוד אגוצנטרי)                                                                                              ג. המידה שבה הקשרים הנוכחיים מושפעים באופן אדפטיבי או מאלאדפטיבי        מקשרים מוקדמים יותר, וממלאים מטרות בוגרות, עכשוויות ולא מטרות לא בוגרות מן   העבר.                                                                                                                      ד. המידה שבה האדם יכול לשמור על קביעות אובייקט - object constancy ליבידיניאלית      - קביעות, רציפות ויציבות של האובייקטים גם בהעדרם במציאות (לשמר קשרים על פני   פירקי זמן ארוכים ולשאת הן את ההעדרות הפיסית של האובייקט והן את         התיסכול,  

החרדה והעויינות הקשורים באובייקט).  לדוגמא, אם האחר קיים ושווה בעיני רק כ

שהוא ממלא את הצרכים שלי, אז כשהוא איננו הוא לא קיים, רע והרסני (אופייני   לגבוליים ונרקיסיסיטים).

 

כל ה-Interpersonal

מדד האגוצנטריות

 

6. תהליכי חשיבה - thought processes- בסולם זה יש לדרג הפרעות במאפיינים הפורמליים של חשיבה לוגית, כמו גם פריצה של תהליכי חשיבה ראשוניים.                                                         יש לבדוק הם תהליכי החשיבה פועלים באופן נייטראלי ובלתי מופרע.

הגורמים העיקריים הם :                                                                                                            א. הנאותות של תהליכים שבאופן אדפטיבי מנחים ומשמרים את החשיבה (קשב, ריכוז,

זיכרון, אנטיסיפציה, יצירת מושג, שפה).                                                                                  ב. יכולת המשגה והפשטה                                                                                                  ג. ההשפעות היחסיות של תהליכים ראשוניים ומישניים על החשיבה (המידה שבה החשיבה היא ריאליסטית, מציאותית, בנויה על רצף לוגי או לא הגיונית, loose - ריפיון חשיבתי ובנויה על האיד והדחפים כמו בחלום).       

 

כל ה-ideation – לבדוק אם יש הפרעות בחשיבה.

a:p מדד לנוקשות מול גמישות בחשיבה.

עיבוד קוגנטיבי מופיע ב-processing – Zf', Zd וכדומה, DQ+,o.

* R כמדד לאינטליגנציה.

 

7. רגרסיה אדפטיבית בשירות האגו - ARISE- Adaptive Regression In the Service of Ego - מתייחס ליכולת של האגו ליזום הנמכה חלקית, זמנית ומבוקרת של התיפקודים שלו לקידום האינטרסים שלו (כלומר, לקידום ההסתגלות).  רגרסיות כאלה מביאות למשחק חופשי יחסית, אך מבוקר, של תהליכים ראשוניים.  בפונקציה זו של האגו ניתן להבחין בצורה טובה במיוחד מהאופן שבו הנבדק מסוגל להתמודד עם ה-TAT כמשימה יצירתית.  כל אדם זקוק לפעמים לרגרסיה כדי  לתת לדברים המודחקים יותר לעלות, אדם צריך לתת לעצמו מנוחה מהתיפקוד כדי שיעלו תכנים יותר עמוקים, מוקדמים וראשוניים. וזאת לעומת רגרסיה פתולוגית, לא מסתגלת שבה יש רגרסיה בכל תיפקודי האגו שיוצרת שיחרור של דחפים, למשל, תחת השפעה של אלכוהול או בפסיכוזה. מדובר על האיזור שבין החלק המתפקד לבין אובדן התיפקוד.

הגורמים העיקריים הם :            עפ"י דורית:                                                                              א. מנוחה רגרסיבית מהשליטה והעירנות הקוגניטיבית (כמו בחלימה), על מנת לאפשר          העלאת תכנים טרום מודעים ולא מודעים.                                                                              ב. יצירת קונפיגורציות חדשות (ניר לבן) - הרגרסיה מאפשרת העלאת חומרים ראשוניים  

שלא היו זמינים ולחבר אותם לחומרים המישניים, היותר מודעים -אינטגרציה ראשונית     ג. יכולת האגו להפסיק ו"להפוך" - to reverse את הרגרסיה כדי לחזור לתהליכי חשיבה             מישניים.                                                                                                                  ד. אינטגרציה של ב' ברמה של תהליכים מישניים -אינטגרציה ברמה יותר גבוהה

 

Xu% - יצירתיות וחשיבה בלתי קונבנציונאלית

Afr גם קשור בעקיפין

 

8. תיפקוד ההגנות - defensive functioning - ההגנות מגינות על מיבנים מודעים ופרה-מודעים מפני הפלישה של תוצרי אגו ונטיות לא מודעות של האגו והסופראגו.  מנגנוני ההגנה מסייעים להסתגלות ע"י שליטה בעלייה של חומר נפשי מעורר חרדה או דיספורי באופן אחר, כגון משאלות אינסטינקטואליות או רגשות שהם זרים לאגו, אשר נמצאים בקונפליקט עם דרישות המציאות. גם הגנתיות יתר היא כמובן אינה אדפטיבית.                       

            הגורמים העיקריים הם :                                                                                                            א. חולשה וחדירות של ההגנות - האם הן עמידות בפני הדחפים והרגשות - המידה שבה           ההגנות הללו הצליחו או נכשלו (מידת ההופעה של חרדה, דיכאון ו/או רגשות דיספוריים      אחרים , המעידים על חולשה של האופרציות ההגנתיות).                                                   ב. הצלחה וכישלון של ההגנות: יעילות ההגנה, תרומה מול חבלה בתיפקוד - המידה שבה    רכיבים הגנתיים משפיעים באופן אדפטיבי או מאל-אדפטיבי  על החשיבה וההתנהגות.           ג. סוג ההגנות - הגנות פרימיטיביות-הזדהות השלכתית עד להגנות מפותחות-סובלימצ          ד. מהן ההגנות הספציפיות בשימוש.                                                                                ה. מפני מה ההגנות הללו (השערות לגבי האטיולוגיה) ובאילו נסיבות הן מופיעות.                    ו. היררכיה של התיפקוד ההגנתי - אלו הגנות ראשוניות ואלו מישניות (למשל, אצל    אובססיבים בחזית יש הגנות אובססיביות ובעורף יש השלכות פראנואידיות).                        ההגנות הן הצבא של האגו, כאשר "קו" אחד נסוג מגיעות הגנות נוספות כדי לעזור.

 

מדד אינטלקטואליזציה ב-ideation.

ה- controls ובייחוד ה-R וה-L (אחוז תגובות ה-F+%).

9. סינון גירויים - stimulus barrier - הן סיפים לגירוי והן תגובות לגירויים הינם חשובים להסתגלות באמצעות פוטנציאל התגובה של האורגניזם לקלט סנסורי גבוה, בינוני או נמוך, כך יושג הומאוסטזיס אופטימלי (והסתגלות טובה). סף הגרוי קובע, באופן חלקי, עד כמה אדם הוא עמיד, חסין ועד כמה הוא מסוגל להסתגל מחדש לאחר שהלחץ כבר אינו נוכח. לדוגמא, סיפור על אם שלא היכולה לשאת את הבכי והצעקות של בנה והאופן שבו הדבר משפיע עליה, יהיה מאוד אינפורמיטיבי לעניין זה. סינון הגירויים אצל אורגנים -ADHD הוא בעייתי וכן אצל פסיכוטים.

            הגורמים העיקריים הם :                                                                                                            א. רגישות, סף הגירוי (מרכיב הקליטה -כמה ניכנס פנימה, איך עובדת ה"מסננת") - סף     של..., רגישות ל..., או מודעות ל... גירויים התוקפים, הפוגעים במודאליות חושיות שונות          (בייחוד חיצוניות, אך כולל גם כאב פנימי).                                                                                   ב. התמודדות - יעילות הטיפול בגרייה מופרזת ומציפה (מרכיב הביטוי) - אופי התגובה        לרמות שונות של גרייה סנסורית במונחים של מידת הדיסאורגניזציה, הימנעות, נסיגה או     מנגנוני הימנעות אקטיביים בהם משתמשים כדי להתמודד עם הגרייה.

 

Afr – סינון גירויים ריגשיים.

 

10.תיפקוד אוטונומי - autonomous funktioning (איזור אגו משוחרר מקונפליקטים) -            חדירה של קונפליקט, מחשבות -ideation, אפקט ו/או דחפים לתוך התיפקוד זהו קריטריון חשוב לקביעת פגיעה או  באוטונומיה הראשונית או באוטונומיה המישנית.                                                           המנגנונים והתיפקודים הבסיסיים של האוטונומיה הראשונית-primary outonomy  הינם: תפיסה                              זיכרון                                       שפה                                intentionality- כוונתיות     שמיעה                                      פרודוקטיביות                        ריכוז                               ראייה                                 התפתחות מוטורית           קשב                           דיבור                                        וביטוי                                                                                                                                                                        הגורמים העיקריים הם :                                                                                                     א. מידת החופש             מהפרעה לתהליכי האגו הראשוניים (הפרעות פונקציונאליות בתפיסה,

            קשב, זיכרון, תחושות וביטוי מוטורי, אינטליגנציה).

            ב. מידת החופש מהפרעה לתהליכי אגו מישניים (הפרעות בדפוסים של הרגל, מיומנויות

נלמדות מורכבות, דפוסי התנהגות, רוטינות של עבודה, תחביבים ותחומי עניין).                                                     ככל שהפגיעה יותר בסיסית ההפרעה היא קשה יותר.       

 

(אחוז תגובות ה-F+%).

הפרעות חשיבה ב-ideation.

עיוותים בבוחן המציאות ב-mediation – X-%, -S

 

11. הפונקציה הסינטתית -אינטגרטיבית - synthetic - integrative function -  תיפקוד אגו זה ממלא את אחת המשימות העיקריות של האגו כפי שהוגדרו ע"י פרויד - פשרה בין הדרישות, שלעיתים קרובות מצויות בקונפליקט, של האיד, הסופראגו והעולם החיצוני, כמו גם חילוקי דיעות בתוך האגו. אנו מתמקדים בפשרה בין איזורים המצויים בקונפליקט כמו גם במידת הקשר בין איזורים שאינם מצויים בקונפליקט.                                                                   

קושי בתחום הזה יכול לנבוע מיכולת קוגניטיבית ו/או מקשיים ריגשיים. 

            הגורמים העיקריים הם :                                                                                                            א. יכולת האגו לפשר בין אי הלימות או סתירות- מידת הפשרה או האינטגרציה של        עמדות, ערכים, רגשות התנהגויות ויצוגים עצמיים             מנוגדים או סותרים באופן פוטנציאלי.     (כגון, צדדים סותרים של עצמי, של אחרים, של התנסויות שונות או סתירות בין החוויה ובין המציאות). יכולת זו נידרשת בעיקר במהלך גיל ההתבגרות.                                        ב. יכולת לקישור אקטיבי ומשמעותי בין אירועים וחוויות (כבסיס לתובנה) - מידת הקשר     האקטיבי והאינטגרציה של אירועים נפשיים והתנהגותיים, בין אם הם סותרים (מצויים             בקונפליקט) או לא.

 

כל ה-processing, בעיקר W, יכולת לעשות  Zd, DQ.

לסעיף ב' – M , FD.