תאוריות ביחסי אובייקט - סיכום קורס מאת רחל לוי-שיף - סוכם ע"י תומר סברון

תאוריות ביחסי אובייקט

 סיכום קורס מאת רחל לוי-שיף  -  סוכם ע"י תומר סברון

מרגרט מהלר

·                     ראיה אינטגרטיבית של הדחפים, יחסי O, האגו ותפקודו, וה- S.

·                     עבדה עם ילדים קשים, סכיזופרניה של הילדות.  התמקדה על גילאי 0-4, והתבססה על תצפיות.

·                       גיבשה תאוריה לה קראה ספרציה-אינדיבידואציה.   היום רואים את תהליך SI כמשהו הנמשך כל החיים.

·                     אמרה שבנוסף להולדת הביולוגית יש גם הולדת פסיכולוגית, הולדת הנפש.

·                     לקחה מושגים פתולוגים ואמרה שהילד עובר אותם באופן נורמלי בהתפתחותו.

השלבים של מהלר:

1.         השלב האוטיסטי  The normal autistic phase  -  0-3  שבועות.

·                     מאפיינים אוטיסטיים – שינה רבה, אכילה, לא קשובים לסביבה.  מתפקד כמערכת סגורה ללא קשר ותודעה לסביבתו.  הסתמכה כאן על פרויד  -   אין ליילוד מודעות או יכולת להתייחס לסביבתו.  עמדה זו זכתה להרבה ביקורת מצד חוקרים כמו דניאל סטרן שהראו כי התינוק מסוגל להרבה יותר מכך ומצוייד הרבה יותר טוב.

·                     עסוק בהורדת גירויים  -  tension reduction.   מנסה להסיג הומאוסטזיס, שיווי משקל דינמי.  אינו מבחין בין הפחתת מתחים ע"י גורם חיצוני (חלב מהאם) או ע"י גורם פנימי (עשיית צרכים).

·                     דרך הפחתת המתחים הילד לומד להבחין בין חוויות עם איכויות טובות ונעימות או עם איכויות לא נעימות ומכאיבות.

·                     נחשף להרבה תסכולים - ומספק את רצונותיו ע"י הלוצינציות כמו גם באופן אמיתי ומוחשי.

·                     החיוך הרפלקסיבי.  החיוך החברתי מופיע בערך בגיל חודש.  בגיל 8 ח' – חרדת נטישה.

·                     השלב האוטיסטי הוא נטול אובייקט.

2.         השלב הסימביוטי    The normal symbiotic phase    -   4 ש' עד  4-5 ח'.

·                     השלב מתחיל כאשר הילד מבחין שסיפוק צרכיו מקורם גם מבחוץ.  כאן מתחילה המודעות וההתפתחות הראשונית של צרכים ראשוניים.

·                     זהו השלב השני בנרקיסיזם הראשוני.  מתחילה העברה של הליבידו מהפנים לחוץ.  תחושות פרופיופריות.

·                     תפקיד התינוק – לבקוע מתוך הקונכיה האוטיסטית – hutching  -  זהו דבר קריטי לפי מהלר.  זוהי נטיה מולדת (כמו באפרוח), ותפקיד האם לאפשר זאת.

·                     האגו הראשוני של התינוק מצוייד בכלים לשמור על הפונקציות האוטיסטיות.

·                     ההורים צריכים למלא תפקידים שונים בשלבים שונים – מהלר מאוד פיתחה את הנקודה הזאת יחסית לאחרים.

·                     בעוד שהשלב האוטיסטי הוא נטול אובייקט, השלב הסימביוטי הוא קדם-אובייקט  Sub-objectal,  כי עדיין אין אבחנה בין התינוק לאם.  התינוק פועל כאילו הוא והאם הינם מערכת אומניפוטנטית סגורה.

·                     אומניפוטנטיות – כי החשיבה עדיין מאגית והלוצינציורית.

·                     ניסיוניות וחוויות התינוק מתארגנים לשני סוגים:

Good – כל מה שגורם להורדת מתח  tension reduction.

Bad – כואבים, פוגעים, מתסכלים.

·                     מתחילים לצמוח ניצני S,  ומתחיל תהליך של לידה פסיכולוגית.

·                     ההשקעה הליבידינלית – הקטקסיס – של האם הוא הרווח העיקרי והחשוב של התינוק, ומהווה את הבסיס להתפתחות היחסים העתיד.

·                     ככל שהסימביוזה מתקרבת לאופטימליות, כך יהיה יותר קל לתינוק לצאת מהבועה האוטיסטית.  האם הלא-צפויה או הלא-זמינה משבשת את התהליך הזה ומפריעה לתהליך הבקיעה של התינוק. 

·                     כשלון ראשוני זה עשוי להתבטא בכשל בתגובת הפונקציה המרגיעה.  אם פונקציה זו אינה זמינה, החרדה עלולה להציף את התינוק מעבר לכוחותיו.  כשל בתגובת הפונקציה המרגיעה ישפיע האופן דרסטי על כל החיים.                        גם וויניקוט וקוהוט מסכימים.  

·                     כתוצאה מכך התינוק לומד להשתמש ומפתח מנגנונים פתולוגים – אי יכולת להשתמש באחר לצורך הרגעה או לשימושים חשובים אחרים, או צורך בלתי נדלה באחר לצורך הרגעה.  תפקודי אגו לא בשלים.

·                     גם ההיפך הוא נכון – גם אם האם אינה מסוגלת לחוות את הילד כנפרד ממנה – גם אז יתפתחו מנגנונים פתולוגים.

·                     מהלר שונה בכך מהרבה אחרים – לדעתה כמה שיותר על הידיים – יותר טוב.

·                     בגיל  4-5 חודשים, אם הסימביוזה היתה אידיאלית, התינוק מגלה את גוף האם מבחינה מישושית-חושית, ומתחיל לחוות את גוף האם כיחידה נפרדת.

·                     בגיל 7 ח'  מתרחשת התפתחות נוספת כאשר התינוק מתחיל לחפש את האם ע"י השוואות בין פרצופים.  כאן מתחילה חרדת הנטישה – לא בגלל הזרים, אלה בגלל שאמו אינה נמצאת.

3.         אינדיבידואציה   Individuation

            1)         דיפרנציאציה  Differentiation  -  עד 10 ח'.  

·                     פעילות מוטורית עירנית.  מעדיף פעילות על הצמדות לאם. 

·                     בסוף שלב זה, התינוק מגלה ומתחיל להתענין בדברים שמחוץ ליחידה תינוק-אם. 

·                     תפקודי האגו מתפתחים.  מגלה את עובדת נפרדות חפצים שונים ממנו ומהאם.

·                     אינדיקציה ליכולת התינוק – חרדת נטישה בגיל 7-8 ח'.

2)         Practicing  -  עד  15-18 ח'.

·                     תלוי בהבשלה פיזיולוגית – יכולת לאכול לדוגמא.

·                     האם משמשת כבסיס – home base – לצורכי תדלוק רגשי  emotional  re-fueling.

·                     התעניינותו ממוקדת בסביבה, אך עדיין האם חשובה מכל.

·                     מצד אחד – דיפרנציאציה גופנית, ומצד שני – צורך בתדלוק רגשי מהאם. 

·                    דורש מהאם שהיא תאפשר  re-fueling.  האם צריכה לוותר על תלולתו של התינוק בה, ולאפשר לו לפתח את עצמאותו.

·                    מהלר רואה בתפקיד האם כדבר קריטי והכרחי.  מהלר ייחודית בדגש שהיא שמה על תפקיד האם, ובכך שלאם יש תפקיד אחר בכל שלב התפתחותי של הילד.

·                     בשלב זה מתרחשת הלידה הפסיכולוגית. ומתחילה התפתחות נרקיסיזם מישני  Secondary narcissism.

·                     מהלר, כמו קוהוט אך בשונה מפרויד – רואה את הנרקיסיזם הראשוני כדבר טבעי ונחוץ.

·                    הילד מרגיש שהוא כובש את העולם, מרגיש כל-יכול, אומניפוטנט, ממוקד בהישגיו.  הוא הפנינה של העולם  oyster.

·                     התחושה האומניפוטנטית היא הדומיננטית בשלב זה.

·                     וויניקוט ראה בתוקפנות בשלב זה כדבר המאפשר לתינוק פרידה מהאם.

·                     הפרעה נרקיסטית – מקורה שפיקסציה בשלב ה- practicing.

3)         Rapproachment   מתחיל ב- 15-18 ח'  עד 3 ש'.

·                    לעולם המתרחב בשלב ה- practicing  יש מחיר – הילד מגלה שהוא קטן בעולם גדול, ושהוא בעצם די חסר ישע.  הדבר פוגע בנרקיסטיות ובתחושת האומניפוטנטיות שלו.  ויש לכך מספר השלכות:

·                    פגיעה ואובדן ה- ideal S,  שנבנה בשלב הסימביוטי כתוצאה ממיזוג עם האובייקט האידיאלי. 

·                    עולה חרדת נטישה מחודשת, כי הוא מגלה שהוא זקוק לאם בכל זאת, שהוא אינו כל-יכול, ושאמו אינה נמצאת תמיד בשבילו.

·                    תקופה זו הינה קשה מאוד עבור הילד.  הוא צריך להחזיר את אמו לעולמו, אך הפעם מתוך מודעות לכך שהיא נפרדת ממנו.

·                    הדרך בה הוא מתמודד עם קשיים בתקופה זו תכתיב את דפוסי התנהגותו בעתיד. 

·                    מצד אחד – יש לו צורך בעזרה חיצונית, אך מצד שני – הוא לא רוצה עזרה ורוצה להיות עצמאי.     קונפליקט זה, בגיל 2, מתבטא ביחסיו עם אמו והתנהגותו כלפיה – "לא רוצה", תלות, מלחמות – והתנהגויות המתחלפות במהירות.   משקף את האמביוולנטיות שלו כלפי האם. הדבר עלול להיות מאוד מבלבל לגבי האם.

·                    פתרון תקין של קונ' זה הוא ערובה להמשך הת' תקינה.  זו המקבילה של מהלר לקונ' האדיפלי של פרויד.

·                    כשלון לפתור את קונ'  ה- SI יגרום ל:  פיצול הייצוגים הטובים והרעים של האם, פגיעה בתפקודי האגו, פגיעה בהת' gender  identity.   

·                    הת' gender  identity  נעשית מוקדם מאוד לפי מהלר, הרבה קודם ממה שטען פרויד.

·                    אי יכולת להתנתק מהסימביוזה עם האם וליצור זהות גברית חדשה, גברית, גורמת לבעיה הנקראת      Gender  Identity  Problem  -  הפרעה מאוד קשה ועמידה לטיפול  (resistant).

·                    שלב ה- RAP  הינו גם תקופת מעבר בין השלב האורלי לשלב לאנאלי.  תחושה של שליטה, ומאבקי שליטה.

4.         קביעות אובייקט   Object  Constancy

·                     2 דברים מושגים בשלב זה – יציבות ה- O, ויציבות ה- S.

·                     הילד צריך להגיע לייצוגים פנימיים של O ו- S, החיוביים קטקטית גם בהעדר האובייקט.  גבולות ברורים בין S ל- O.

·                     מה זה דורש?

1.                  fusion  מיזוג של הדחפים הליבידינלים והתוקפניים.

2.                  fusion  של הייצוגים הטובים והרעים של O ו- S.

·                     במה זה תלוי?

1.                  בנתונים מולדים של עוצמת הדחפים והתוקפנות  (כאן מהלר כמו קרנברג).

2.                  תפקוד טוב של האם.

·                     מהלר רואה את ה- SI  כשני תהליכים מקבילים המתרחשים בו זמנית.  וכאשר ה- S  וה- I  מתרחשים בנפרד, עם פער זמן  (lag) – אז מתפתחות פתולוגיות.

·                     האם משמשת כ- buffer  וכ-  ego  obsiler.

·                     בגיל ההתבגרות יש את ה- Second  Individuation,  מושג שפיתח  פיטר בלוך.

·                     בהרבה מקרים הדפוס שרואים ב-  Second  Individuation,  בגיל ההתבגרות, הוא דפוס שהיה גם בשלב ה- SI  כתינוק.   אבל בגיל המאוחר יש כבר הגנות מסיביות המקשות על הטיפול.

·                     הרעיון המרכזי של מהלר – החשיבות המרכזית של האם, ונגישותה הליבידינלית  libidinal availability of the mother.    אהבת האם וקבלתה את התינוק חשובה במיוחד בשלב ה- RAP.

·                     חוסר אהבה  libidinal  availability  בשלב הסימביוטי יגרום לפתולוגיות שונות.

·                     מונח של מהלר – Mirroring frame of reference  -  התינוק גורם להשתקפות האם בעיני עצמה.

·                     מהלר – יש אינטראקציה בין היכולות המולדות של הילד לבין התנהגות האם ויכולתה להעניק לו ולהתנהג נכון בשלבים השונים.

·                     שלב ה- RAP, כאשר התינוק נמצא בקונ'  ה- RAP, אין הרמוניה  - Natural  queing  - בין התינוק לאמה, כמו שיש בשלב הסימביוטי.  כי כאשר התינוק מתרחק הנטיה הטבעית של האם היא גם להתרחק  (אם אתה תעשה מה שאתה רוצה, גם אני אעשה מה שאני רוצה).

·                     מסטרסון ורנסלי – פיתחו הלאה את רעיון קונ' ה- RAP - בעיות בשלב הזה יגרמו לדעתם לפתולוגית  bl,  ע"י אימהות שלא מסוגלות להתנתק מהילדים.  אימהות אלה רואות את שלב ה- RAP  וה-  SI  כנטישה של הילד ומתנגדות לו בגלל הצרכים שלהם, בגלל הצורך האינטראפסיכי שלהן לקבל את אהבת הילד.  SI  מעורר אצל האם חרדת נטישה ופחד מוות.

·                     כתוצאה מכך נוצרת אצל הילד תגובת דיכאון  Abandonment  dep.,  כי היא לא משדרת לו אהבה נטולת תנאים.  הוא צריך להתגונן כנגד הדיכאון הזה, ומתפתחים מנגנוני פיצול,  ההתפתחות מתעכבת, ויש כשלון בהפנמה של תפקודי האם שהיא כן ביצעה עבורו קודם לכן.    אצל ילדים כאלה יתפתח בהמשך נתק מהמציאות היום-יומית.

·                     אמה כזאת משקיעה כמויות גדולות של ליבידו – אך רק באופן מותנה ובתנאים שלה.

·                     כתוצאה מהפיצול נוצרות שתי יחידות:

1.                  Withdrawal  (Aggressive)  OR  Unit.   כאן לילד יש עצמאות מדומה, אך ריקנות פנימית ודיכאון.

2.                  Rewarding  (Libidinal)  OR  Unit.   כאן הילד ירגיש טוב, אך נבלע וחסר עצמאות לגמרי.

·                     אם היחידה השלילית מופעלת – הילד חש עצמו חסר אונים, מכוער, אפס, רע, כמעט לא קיים.                          והאפקט המלווה – תחושת נטישה, ודיכאון  Abandonment  dep. – המאופיין בכעס, זעם, פחדים, אשמה, חוסר תקוה, אין אונים, ריקנות ורפרסיה.   וייצוגי האובייקט כאן הם שליליים.

·                     במידה והילד "מחליט"  להישאר דבוק לאמו, תתפתח היחידה השניה, החיובית.  כאן ייצוגי האובייקט הם חיוביים בעיקרם, כל עוד הוא צייתן ורגרסיבי.  העצמי – תחושה טובה, פסיביות, צייתנות.  האפקט – טוב לי, אני אהוב.

·                     למרות שהחלוקה לשתי היחידות מתרחשת בגילאים מוקדמים, הפתולוגיה עשויה להיות סמויה עד גילאים מאוחרים יותר, ועשויה להתפרץ אפילו רק בגילאי ה- 20 המוקדמים.

·                     לפי מסטרסון ורנסלי  משבר RAP בלתי פתור יגרום לדברים הבאים  (מובן שהפרופיל יהיה שונה מאדם לאדם):

1.                  דיכאון התאבדותי.

2.                  כעס רצחני, כלפי דמויות הוריות ודמויות סמכות אחרות  -  Homocydal  rage.

3.                  פאניקה.

4.                  תחושת אשם.

5.                  חוסר תקווה ותחושת חוסר אונים.

6.                  ריקנות.

·                     מדובר כאן בפיצול של האגו ותפקודיו.  זה שונה מתחושת הפרגמנטציה בהפרעות נרקיסיטיות, שם אין פיצול של האגו, אלה רק פיצול  S  פנימי ומוסווה.

·                     אצל ה- bl  נכשל המעבר מעקרון העונג ועקרון המציאות, והת' האגו מתעכבת.  מובן שהדבר אינו מוחלט.      המשך פעולה לפי עקרון העונג משמעותו הכחשה של הנטישה, ואז הרבה חלקים דיכאוניים ותוקפניים יוצאים החוצה ב- acting out,  וחלקית בתלותיות ורגרסיביות.

·                     לכן  bl  יפעלו הרבה פעמים על פי תהליכים ראשוניים – אין זמן, אין רצף או סדר – אז גם אין פרידה ומוות.

מסטרסון ורנסלי על ההפרעות הנרקיסטיות

·                     בשלב ה- RAP  הילד אינו יכול יותר להתעלם מחוסר האומניפוטנטיות שלו ושל האובייקט, וצריך להתמודד עם התסכולים הנובעים מכך.  זוהי אחת המטלות הקשות בשלב זה. 

·                     הפיקסציה בהפ' נרקיסטית מתרחשת לפני שלב ה- RAP ,  ומכאן שנשאר אצליהם אלמנט גרנדיוזי     Omnipotence dual grandiose unit.   כך שבהפ' נרקיסטית הקיבעון הינו מוקדם יותר מאשר בהפ'  bl.

·                     אימהות לילדים נרקיסטים – קרות ומנצלות  (במציאות – כן מנצלות, לא כ"כ קרות).  מנצלות את הילד לצרכים הנרקיסטיים שלהן.  ולכן צרכי ה- I של הילד נפגעים והוא הולך לפי ההשלכות והרצונות של האם.  כתוצאה הילד עשוי להזדהות מוקדם מידי עם האב, וליצור איתו מע' יחסים סימביוטית במקום יחסים לא-סימביוטים.

·                     אם הדברים הללו יתרחשו לפני ה- RAP – תהיה לילד הפ' נרקיסטית.  אם זה יקרה אחרי משבר ה- RAP, תיווצר אישיות נרקיסטית המכסה על מבנה bl,  כי הוא הפנים את ה- bl  מהאמה ואח"כ את הנרקיסטיות מהאב. 

·                     לדעת  מסטרסון – אב נרקיסטי יכול להיות מרכזי ביצירת הגנה נרקיסטית כנגד הפ' גבולית,  bl.   הפניה לאב נעשית מוקדם יותר אצל בנים מאשר אצל בנות.  הצלת הילד ע"י האב אינה מביאה בדר"כ להומוסקסואליות אצל בנים,  אך גורמת לקונ' מיני קשה בגיל האדיפלי אצל בנות.

·                     מהלר אמרה כי בתהליך נורמלי לאב תפקיד חשוב בפירוק הקשר הסימביוטי עם האם -                                      He’s coming from the outer Space.

·                      

מלני קליין

·         מושגים של קליין משמשים תאוריות אחרות – פיצול, דה-בלואציה.

·         הסתמכה על תצפיות בילדים.

·           קליין עברה 3 תקופות – בתחילה התמקדה במיניות, אח"כ בתוק' ובחרדות הקשורות לתוק', ובסוף עברה מדחפים ליחסים, כי המניע כאן הוא הדאגה ל- O וניסיון לשמור עליו שלם.

·           קליין התחילה עם דגש חזק על המיניות.  ראתה את הצורך של הילד לדעת דברים קוג' כסקרנות שבסיסה הוא מיני.

·           הילד מפתח פנטזיות על פנים גופה של האם, כמכיל הכל – אוכל, תינוקות, ואת הפניס של האבא  –     מכאן המושג "האמה הפאלית", לפני שהילד מבין שרק לאבא יש פניס.

·           הדחף לדעת הוא עז ולא בא לידי סיפוקו, ויוצר אצל הילד כעס וגעגועים, כי הוא רוצה להכיר יותר את גוף אמו.

·           האמה היא העולם, ואני רוצה להכיר את אמה – אבל אסור לילד להכירה מינית – אז זה הופךלדחף להכיר את העולם.

·           עד כאן – די דומה לפרויד.  שני הבדלים – ראשית, היא הסתמכה על תצפיות בילדים, ושנית, היא מיקמה את הקונ' האדיפלי מוקדם מאוד – בשנה הראשונה, בזמן הפסקת היניקה.  לדעתה הגמילה והחינוך לניקיון מעביר את תשומת ליבו של התינוק לאב, וגורם לו לעבור מהשלב האורלי לגניטלי.

·           קליין עוררה עליה הרבה כעס בגלל שמיקמה את הקונ' האדיפלי בשנה הראשונה.  לכן התעלמו ממנה הרבה זמן.

·           קליין הוסיפה עוד משהו – שה- SE מתפתח כבר בסוף השנה הראשונה, לעומת פרויד שטען שהוא מתפתח רק בתק' האדיפלית.  מחקרים תומכים שהמוסר אכן מתפתח בגילאים מאוד צעירים.

·           בהתחלה ה- SE מאוד לא גמיש ומאוד מחמיר ולא תורם לילד.   Primitive & Archai.  קליין הראשונה שדיברה על SE נוקשה וארכאי, בלתי גמיש ופרימיטיבי, ומאוד קשה לטיפול.  היא לא התייחסה למצב בו ה- SE בכלל לא מתפתח  (קרנברג התייחס לזה).

·           Early  triangulation – הקלסיקה אומרת שלאב אין תפקיד משמעותי עד לתקופה האדיפלית.  היום יודעים שזה לא נכון, וש- attachment לאב מופיעה במקביל לזו של האם.  מובן שיש הבדלים – בזמן פחד יעדיף לרוב את האם, ולצורך משחק וחקירת העולם יעדיף את האב.  המושג פותח ע"י קליין וחוקר שוויצרי,  Aebelim.   המשולש ילד-אמא-אבא נוצר בשלב מוקדם מאוד.

·           המושג פרה-אדיפלי נוצר ע"י קליין, בניגוד לפרויד שראה את עיקר הבעיות כתוצר של התקופה האדיפלית.  היום אכן רואים את התקופה הפרה-אדיפלית כחשובה ביותר.

·           יותר מאוחר קליין העבירה את הדגש מהמיניות לתוקפנות.  היא זאת שפיתחה את ההבנה שלנו לגבי חשיבות התוקפנות.  היא חידשה בכך שראתה שלתוק' יש מקום חשוב בקיום הנפש, ובמיוחד בהבנת הפתולוגיות.  היא ראתה את התוק' כגרעין החיות והקונ' של הילד.  עכשיו היא אומרת שהמוטיבציה של הילד לדעת את העולם העוגנת ברצון לשלוט, להשתלט, וגם להרוס  to destroy in order to possess.   וכל האמצעים כשרים לצורך כך.   לשלוט על האם ע"י הריסתה קודם לכן.

·           לגבי רמת התוק' ורמת הליבידו.  צריך שיהיה יותר ליבידו.  אך תתכן רמת תוק' בסיסית גבוהה + מספיק ליבידו לנטרל את זה, או מצד שני, רמת תוק' נמוכה אך ללא מספיק ליבידו.   כלומר, השילוב בין השניים הוא הקובע.

·           הילד חש חרדה גדולה, לא בגלל המשאלות המיניות האסורות, אלה בגלל התוק' הרבה הנגרמת ומלווה את אותן משאלות.

·           חרדה – ע"פ קליין – תגובת האני, S, לאינסטינקט המוות.

·           בשלב הראשון הילד חווה חרדה פרנואידית.  תקופה זו נקראת לפי קליין  Schizo-paranoid.

·           החרדה הפרנואידית נובעת מהשלכת אינסטינקט המוות על האובייקטים ולכן הם נחווים כרודפניים, הרוצים להשמיד את ה- S ואת האובייקט האידיאלי.   נקרא  Persecutory  Object.

·           הפחד הוא גם מהנקמה של פנים האם והאב הנמצאים בתוך האם (כאילו האם מכילה גם את ייצוגי האב), מכיוון שהילד בפנטזיות שלו הרס את הוריו.  במרכז הדינמיקה נמצא לא העונג אלה ההרס הפרימיטיבי.  ההרס נקרא גם  Retaliation.

·           ע"פ פרויד – פנטזיה מקורה בתסכול, ומעניקה מילוי משאלות מיידי, של משאלות בלתי ניתנות למילוי.  פרויד סבר שהקוגניציות מתפתחות מהפנטזיות.  לפנטזיה יש צד חיובי – דחיית סיפוקים, וצד שלילי – לא עוזר בפועל.

·           פיאז'ה התנגד לזה – חשב שיש הפרדה בין הקוג' לצד הרגשי הפנטזיומטי.

·           קליין – חוץ מפנטזיות מודעות שמקורן אכן בתסכולים וחוסר סיפוק צרכים, יש גם פנטזיות לא מודעות שמקורן ממאגר תמונות ממקור ביולוגי.  לפנטזיה, לפי קליין, יש מקום דומיננטי בעיצוב העולם הפסיכולוגי של האדם, עד כדי התעלמות מהמציאות.  הפנטזיות קשורות ותלויות בחשיבה ראשונית.

·           קליין -  Internal  Objects,  אובייקטים פנימיים.  נקראים גם  Imago.  זאת בניגוד לאובייקטים מופנמים  Internalized  Objects.

·           הילד מלא בפנטזיות על פנים הרחם של האם, המלא אוצרות, והוא מפנטז שהוא הורס אותה ואת יחסי המין בין ההורים, שמעשירים זה את זה. 

·           הפנים אם כן בנוי מ- O פנימיים המלווים בפנטזיות.

·           והבסיס להתנהגות, מצבי רוח, ותחושת העצמי הוא העולם של יחסי האובייקט הפנימיים.

·           הילד מדמיין אצלו דברים דומים, עם פנים בעלי חלקים חיוביים וחלקים שליליים.  הוא עסוק ברצון להעשיר ולהתלות ב- O הטובים וע"י כך לשתק את ה- O הרעים.  בעצם להיות מלא ב- O טובים כדי שאלו ישמשו לו רזרבה למקרה של התקפה של O רעים – מבחוץ או מבפנים.

·           קליין – הורידה למינימום את חשיבות ההורים בהתפתחות פתולוגיות אצל הילד.  פרברן, לעומתה, לקח את הענין לקצה השני, עם אחריות מירבית אצל ההורים.  כמוהו גם בולבי.

·           קליין – בריאות נפשית פרושה שהאור ניצח את החושך – כלומר שהיו יותר חוויות חיוביות משליליות.  פתולוגיות נובעות מניצחון החושך על פני האור.

·           קליין – המציאות הפנימית הסובייקטיבית צובעת את המציאות החיצונית, ולכן למציאות החיצונית אין תפקיד חשוב בתהליכים הפנימיים של הילד.    Psychic  reality  - הרבה פעמים גדול במשמעותו מהעולם החיצוני.

·           בשלב השלישי  (1930-1955)  קליין חוזרת לדון בנושאים הליבידינליים, אך לא במובן המיני, אלה אחרת.  שלושה מושגים חשובים – אהבה, אובדן, ותיקון – love,  loss,  reparation -  אותם היא מקשרת לחרדת הדיכאון.  זהו השלב הדיכאוני  Depressive  position,  שבא אחרי השלב הסכיזו-פרנואידי.

·           השלב הסכיזו-פרנואידי – עד 6 ח'.  מנגנון מרכזי בשלב זה לצורך ההגנה הוא הפיצול, באמצעותו מגן הילד על החלקים הטובים.    בנוסף, יש את הפניס והשד שהם  Part  Objects  ראשוניים.

·           השלב הדיכאוני – הילד מפתח יכולת להפנים O שלמים.  עוזר לו בכך הת' תפקודי האגו והת' ניורולוגית.  עולמו הפנימי משתנה עקב כך.  האמה המפוצלת  split  mother  נתפסת עכשיו כאובייקט אחד עם צדדים טובים ורעים.  ע"י כך האמה הופכת למטרה לכעסים, ולכן הילד מרגיש ומפנטז שהוא הורס את אמו הטובה – הקונקרטית והמופנמת – והדבר מעורר אצלו תסכול גדול  (יש כאן עדיין אומניפוטנטיות מסויימת).   מתעוררת אצל הילד חרדה גדולה על שהרס את האם – זוהי החרדה בשלב ה- Dep..            יש כאן מגוון רגשות חדשים – דיכאון, אבלות, אשמה, ייאוש דיכאוני  dep. Dispair.

·           קליין מקשרת בין הכעסים ושלב ה- dep.  לתסכול הגמילה מההנקה.  (היום ברור שלא מדובר בגמילה מההנקה, אלה שמדובר בצומת התפתחותית חשובה – קוג' וניורולוגית – אך קליין לא ידעה על כך כי אלו מחקרים מאוחרים יותר).

·           בעוד שבתקופה הסכיזו-פרנואידית יש פחד מהרס העצמי ע"י אובייקטים רודפניים, בתקופה ה- Dep.  יש פחד מההרס של אובייקטים, קונקרטים ופנימיים, ועקב כך יש רגשות אשם חזקים.   בנוסף, בגלל הרס ה- O  הוא נשאר לבד בפנימיותו.

·           עוד שוני בין השלב ה- SP לבין השלב הדפ' – שבשלב הדפ' יש כבר אמביוולנציה.  האמביוולנציה מולידה חרדה.

·           זה הבסיס לחוסר החשק והויטליות של מטופלים רבים.

·           החרדה ה- Dep.  היא הרבה יותר מאיימת וחזקה מהחרדה ה- SP.   ועם החרדה הזאת אנו נלחמים למעשה כל החיים.   החרדה הדיכאונית תופשת מקום מרכזי, הילד מפתח מנגנוני Rapparation, אך אנו למעשה אף פעם לא גומרים להתמודד עם החרדה הדפ'.  ומול כל O אנו חשים כך.  כל אובדן נתפש כריקנות תהומית.

·           כשלון במעבר לשלב ה- Dep  ואי יכולת להתמודד עם החרדה של שלב זה גורמת לרגרסיה וחזרה לשלב ה- SP,  ותקיעות שם.

·           קליין ממקמת את המעבר לפוזיציה הדפ'  בגיל 8 ח'.  גיל זה מהווה צומת התפתחותית חשובה (הבשלה קוג').

·           אז, לסיכום החרדה ה- Dep  -  הילד כועס ומכיוון שהוא מאמין שיש לו כוח מאגי להרוס את הסביבה בדמיונו, הוא נשאר לבד בעולם, והדבר מוליד את החרדה הדיכאונית, אשמה, אך גם רצון לתיקון  Rapparation.

·           Rapparation – אמור לתקן את האם, גם ע"י התנהגות הילד, אך גם בעולמו הפנימי.  לילד יש לא רק תחושה אומניפוטנטית של הרס אלה גם אהבה.  אהבה זו נובעת לא מ- reaction  formation, וגם לא מדאגה לעצמו, אלה כתוצאה מאהבה אמיתית שלו לאם ואסירות תודה על כל מה שהיא העניקה לו.   התהליך הזה מתחיל לפי קליין עוד קודם לכן, עם השד, אך מתחזק מאוד עם הפנמת ה- O השלם.

·           האגו מלא ספקות אם הוא יצליח – וקליין רואה בתהליך ה- Rapparation  גורם מרכזי בבניית האגו.

·           ה- O חשוב לו בשלב זה לא רק לצורך מילוי צרכים, אלה גם לצורך בניית מערכת יחסים.

·           דווקה הדיכאון מביא להבנת המורכבות של מערכות יחסים ברמה הרגשית.

·           בהתפתחות נורמלית הילד נהיה פחות ופחות מבוהל מהדחפים התוק' של עצמו ולכן לא ירגיש צורך להשליך אותם החוצה.  כאשר ההשלכות של התוק' פוחתות וכוחות ה- O הרעים פוחתים – האגו מתחזק.  למה?  כי השלכה תמיד מחלישה ומרוקנת את האגו.  יש כאן מעגליות.

·           עוד מעגליות – אם אין לך הרבה כוחות, אתה מחוייב להשתמש במנגנונים זולים בכוחות – כמו פיצול, שהוא מנגנון הדורש מעט אנרגיות  (הניגוד להדחקה, לדוגמא) – אבל הם פוגעים במשתמש בהם ומאוד לא אדפטיביים.   וככל שיש יותר כוחות אגו ואנרגיות – יהיה שימוש במנגנונים יותר משוכללים והדבר יזין את עצמו.

·           החוויות הרעות אינן מופנמות לתוך האגו, ונשארות בחלל  -  Alienated  - ויכולות להיות מושלכות בצורות שונות.  נמצאות כמשהו מטריד ורודף בבן-אדם, אך לא בתוך האגו.

·           עוצמת התוק' והליבידו וכוחות אגו מולדים – דברים מולדים אלה משפיעים לפי קליין על התהליך המעגלי הזה.

·           בשלב זה מנגנוני ההשלכה ו- PI פוחתים, גוברת הנטיה לאינטגרציה, והילד יוכל להמשיך בפוזיציה הדפ'.

·           האינטגרציה מאפשרת:           1.  מעבר ל- O שלם  מ- O חלקי או מפוצל.

                                                2.  הגנות גבוהות יותר.

                                                3.  נטרול התוק' תוך התעצמות האגו והליבידו.

·           לכן לצורך מעבר לפוזיציה הדפ' חשוב שיהיו יותר חוויות טובות מאשר חוויות רעות.

·           המונח position מתייחס למערך המנטלי הקיים בשלב זה.

·           בתקופה הדפ' מופיעים 2 מנגנונים חדשים של האגו נגד הדיכאון:

1.      Reparation – נחשב יותר כמשהו התמודדותי ולא הגנתי ממש.  חשוב כי מביא לצמיחה של האגו.

2.      הגנות מאניות – נחשבות להגנות.  מתעלמים מהמציאות הנפשית ומגורמי הדיכאון.  כמה אני נפלא ונהדר, תוך התעלמות מהחלקים הפחות טובים ואופטימיים שבנפש. 

·           ההגנות המאניות אינן פתולוגיות.  יש להן תפקיד חשוב בהתפתחות, כי למנגנון ה- Reparation  לוקח זמן עד שהם בונים את האגו, ואילו המנגנונים המאניים הם מהירים ומיידיים.   במשך הזמן יחליפו מנגנוני ה- Reparation  את המנגנונים המאניים.  אם המנגנונים המאניים טובים מידי – ה- Reparation  יתקשו להתפתח.

·           ההגנות המאניות משתמשות במידה מסויימת במנגנונים ארכאיים יותר של פיצול ואידיאליזציה.   ההגנות המאניות באות כדי להתגונן מפני החוויה הדפ' של תלות, אשמה, אובדן אפשרי, יחסים אמביוולנטים של אהבה/שנאה.

·           ההגנות המאניות  פועלות נגד  ה- insight  של חוויות העולם הפנימי, גם ע"י הגברת האומניפוטנטיות, השליטה ב- O, והזלזול בו.  אלו המאפיינים של יחסים עם O עם מנגנונים מאניים:

1.      שליטה – הכחשה של התלות.

2.      תחושת ניצחון – קשור להכחשה של הצורך באהבת ה- O.

3.      זלזול – הגנה מפני הפחד לאובדן ונגד תחושות האשמה.

·           ההגנות המאניות הן די נעימות ויעילות, כך שדי קשה להיפרד מהן.  רק כאשר מנגנון ה- Reparation מתחזק זה אפשרי.

·           Reparation – בגלל הדיכאון והאשמה הילד רוצה לתקן את ה- O.   זוהי התחושה שהכעס אינו הורס את השני ואפשר להתמודד אתו ולהמשיך הלאה.   הילד מאמין כי בגלל יכולתו האומניפוטנטית הוא יוכל לתקן ולשחזר את ה- O אותו הוא אוהב.

·           יש מאבק בין מנגנוני ה- Reparation לבין הפחד מההרס.  ובריאות נפשית תהיה כאשר מנגנוני ה- Reparation  גוברים ולילד / לאדם יש תקווה.

·           יש קשר הדוק בין חוזק מנגנוני ה- Reparation וקביעות האובייקט,  ויחס הפוך בין מנגנוני Reparation  לפיצול.  זהו הבסיס של היכולת להחזיק מעמד במצב של קונפליקטים וקשיים.  הבסיס לבנות מחדש את האושר והתקווה.  ולמעשה את הכל.   היכולת לבנות – ולא משנה מה – בעצמך, באחריות שלך, ובשליטתך.   קביעות אובייקט – יכולת לשמר O חיצוניים ופנימיים ולכן יש יכולת לעמוד יותר בפני חסכים מציאותיים או תוק' פנימית.  אפשר לומר שהמחסנים מלאים יותר.

·           לעומת הזלזול ב- O שיש במנגנונים המאניים, ב- Reparation יש הכרה בחשיבות ה- O.

·           Reparation אינו מעוות את המציאות ולכן מאפשר גישה והתמודדות עם קונ' פנימיים – כישלון, אשמה, וכו'.

·           Reparation – מערבב פעילות מציאותית עם פעילות פנטזיומטית.  אך מתפתחת יכולת להבחין בין המציאות לפנטזיה.

·           אי יכולת להשתמש במנגנון ה- Reparation – יגרום לחזרה למנגנונים פרימיטיביים יותר.

·           הורים ללא מנגנוני Reparation –  לא יאפשרו לילד לפתח את מנגנוני ה- Reparation.

·           השרשרת אם כן היא:

            תחושת חוסר אונים  >  הפעלת מנגנונים מאניים  >  זלזול ב- O  >  עולם פנטזיומטי מאני  >  התפתחות האגו  >

            הילד תופס את תלותו ב- O  ומודעותו לעולם החיצוני גדלה  >  ביקורת המציאות גדלה.

·           לדעת קליין – ביקורת המציאות קיימת מהלידה, אך מתגבשת רק בשלב הדפ'.

·           קליין מאמינה כי גם סכיזואידים וגם פרנואידים הפנימו O שלמים, ניסו לעשות את המעבר לפוזיציה הדפ', אך לא הצליחו להתמודד עם החרדה הדפ', והם חזרו לפוזיציה ה- SP.  והם נעים לסירוגין בין הארגון הדפ' לבין הארגון ה- SP.    וככל שהם מתקשים יותר להתמודד עם החרדה הדפ' כך הם עושים רגרסיה חזקה יותר לארגון SP פרימיטיבי – פיצול וכו'.

·           כאשר גם החרדה הפרנואידית אינה נסבלת תהיה רגרסיה גדולה אף יותר, חזרה לשלב פרימיטיבי יותר וייווצר ארגון סכיזואידי.

·           ארגון אישיות גבולי – bl – יושב על הפוזיציה ה- SP, ומאופיין בעיקר ע"י התאוריה של קליין – תוק', חרדה, יחסי O, PI, ועוד.

·           Envy  -  קנאה.  רגש ארכאי, מקורו בתוק' המולדת.  כל צורות השנאה והתוק' מכוונות כלפי ה- O  שנחווים אז ברעים ותוק'.  יש כאן השלכה של התוק'.  Envy  מכוונת ל- O טובים.  הילד רוצה לקבל עוד מהטוב ולשלוט בכל הדברים הטובים.  ולכן הילד רוצה להרוס את כל הטוב, כי זה לא שלו.   ב- Envy  התוק' מכוונת ל- O הטובים ולכן הילד חש שעולמו חרב עליו.

·           Greed  -  הילד רוצה את כל השד לעצמו, והוא יונק ושואב עוד ועוד עד כדי כך שהוא מדלדל את אוצרות הטוב.  התוצאה היא הרס השד, הרס הטוב.

·           בטיפול – מטופלים שלא משתפרים מאופיינים בעיקר ב- Envy  ופחות ב- Greed.   כל פירוש של המטפל הופך לחסר שימוש בגלל התוק' של המטופל.

·           Jealousy  -  שייך לתקופה האדיפלית.  מתייחס לקנאה שיש ב- O  האחר שאיתו יש לאם מע' יחסים.  דומה לקונ' האדיפלי.       Jealousy  היא ברמה גבוהה יותר מ- Envy  ו- Greed,  והרבה פחות הרסנית.      

·           Greed ו- Envy  נמצאים כאשר אין עדיין O שלם.   Jealousy כשיש O שלם.

·           Greed  מתחיל אמנם ב- Part Object  אך יכול להמשך ב- Split Object.

·           עקב ה- Greed  עשויה להתפתח חרדה פרנואידית, מתוך פחד שה- O  יתנקם בו.

·           Envy  - אחרי שהרס את ה "שד",  הילד עשוי שלא לרצות בו שוב, או את הדבר אותו "הרס".

·           ביון  Bion  -  Attack on the linking  -  מתקפה על פונקציה או איבר המקשר בין הילד ל- O  (לדוגמא, הפה של הילד יכול לההרס כיהוא מהווה את הקשר בין התינוק לאמה).  בהשאלה זוהי התקפה על הקשר בין המטפל למטופל, דבר האופייני ל- bl.    הרס ה- O מתוך  Greed  בלתי סופי.  הרס עצמי והרס ה- O.            ביון דיבר הרבה על פגימות האגו.

הפתולוגיה ע"פ קליין

·           ככל שהפיצול באגו גדול יותר – כך הפתולוגיה חמורה יותר, כי זה גורם להתפוררות של תפקודי האגו.

·           קליין – התרומה שלה להבנת הפתולוגיות, בייחוד  bl, בהבנת תפקיד התוק' ביצירת פתולוגיות.   פרויד, לעומתה, ראה את מקור הפתולוגיות בליבידו, ולאן הליבידו מופנה, בעיקר בתקופה האדיפלית.

·           בטיפול – קליין התייחסה לפנטזיות הפרימיטיביות ביותר, והאמינה כי עצם ההעלאה של אותן פנטזיות למודע יתרום לפתרון הפתולוגיה.

·           בתהליכים פתולוגים, כשיש תוק' או חרדה חזקים – תהליכי PI עובדים אחרת.  החלקים המושלכים עוברים תהליך פרגמנטציה וגורמים גם לפרגמנטציה של ה- O.   הדבר גורם להרס ה- O  ולהרס ה- ideal O.

·           פיצול באגו מאפיין הפרעות קשות וקיצוניות – מצבים סכיזואידים קשים, bl, סכיזופרנים.

·           העולם הסכיזואידי שונה מהעולם הנורמלי – מרגיש מוקף ב- O מאיימים, מפרקים ומפורקים.  תפיסה שונה.  מציאות קשה ומכאיבה מאוד.  היכולת לקשר ולעשות אינטגרציה נפגעות.

·           לכל אורך חיינו אנו ממשיכים להשתמש במנגנונים ראשוניים מהתקופה ה- SP,  אך שכיחותם ועוצמתם הולכים ופוחתים.   יהיה יותר במצבי אגו חלשים – עייפות, חולשה, מחלה, אלכוהול וכו'.

הזדהות השלכתית   PI

·           המושג של קליין, מ- 1946  (אח"כ  גם אוגדן וגולדשטיין).   המאפיינים העיקריים של PI:

1.      השלכה של חלקי S על השני.

2.      שליטה ב- O מבפנים, זאת מבלי לאבד את תחושת ה- S.

3.      ה- S העקבות זאת משתנה.   אחרי חווית ה- PI, ה- S לא יהיה שוב כמו שהיה לפני החוויה.

·           המשליך תמיד יהיה עני יותר עקב ההשלכה, אלה אם כן הוא יחזור ויפנים את החלק המושלך.  הניסיון להשליך ולשלוט באחר דורש מאמץ אנרגטי אדיר.

·           PI דורשת קירבה פיזית גדולה.

·           איך ה- O  מופעל תלוי במערכת הנפשית שלו.

·           אם ל- O יש יכולת הכלה, החלק המושלך יעבור זיכוך ועיבוד ויחזור חזרה למשליך באופן מנוטרל ולא מאיים, והמשליך יוכל להפנים אותו.  תהליך זיכוך זה נקרא  Unpoisening.

·           אך ה- O עשוי לפעול אחרת ואף להגביר את החלקים המושלכים, כך שהם חוזרים למשליך באופן מאיים אפילו יותר, ואז הוא משליך שוב, ונוצר מעגל קסם שלילי.

·           Bion – ראה ב- PI מנגנון חשוב באינטראקציה הטיפולית.  יש כאן מניפולציה לא מודעת של השני.  הוא הדגיש את התחושות המוזרות עקב PI, וקרא להן  thoughts without a thinker.    אמר כי הורה או מטפל שאינו יכול להכיל את החלקים המושלכים, תהיה לו השפעה מאוד הרסנית.   ביון מדבר על  Good Container  (מושג חשוב).

·           רוזנפלד – פיתח עוד את הנושא.  לדעתו PI הוא המקור למקרים של בלבול ודה-פרסנוליזציה.

·           ביון ורוזנפלד – ממשיכיה של קליין.

·           וויניקוט – אינו משתמש במושג המיכל הטוב.  התייחס למושגים של  Mirroring  ו- Impijment (חודרנות שלילית) – תהליכים המתארים את משמעות המיכל.

·           מיכאל  Balint – טוען שבשלבים הראשונים של הטיפול לא צריך לעשות כ"כ אינטרפטציות אלה רק להכיל את רגשות המטופל וע"י כך לעזור לו במאבקו ברגשות אלו.  אח"כ זה אולי פחות חשוב, אך גם.        To be a good Container.

·           Grotstein – האינטרפטציה חשובה כי היא עוזרת למטופל להבין איך הרגשות שלו התקבלו והובנו ע"י המטפל.

·           סירס – מדבר על הצורך בהכלה, להשתתף באופן מלא בחוויה של המטופל.  To be open to receive the projection,  ו-   to fully participate.

·           להכיל – לא רק להנהן ולעשות "מממ", אלה ממש להתחבר לרגשות האלה ולהכנס לתוך המטופל.  יש כאן התרופפות של הגבולות.  זה דבר מאוד קשה וסוחט, כי מוטל על המטפל להיות עם המטופל מצד אחד אך מצד שני לא להתפרק ביחד איתו  (לבכות איתו…), אלה להכיל את הרגש, לעבד אותו ולהחזירו באופן מעובד ופחות מאיים  (לעבר פנימית, לא באמירות).

·           אמפתיה מבוססת על PI.  לכן טיפול הוא כ"כ קשה, כי יש טשטוש גבולות וקבלה פנימה של חלקים קשים ושליליים של המטופל.

·           היום רואים את  PI כתהליך פסיכולוגי המאפשר:

1.      סוג של הגנה – דרך ליצור מרחק פסיכולוגי מחלקים לא רצויים ומפחידים של ה- S.

2.      דרך תקשורת רגשית עם האחר.    ההתקשרות קשורה לתחושה של הבנה ע"י האחר, ולתחושה של                           being one with the other.

3.      דרך פרימיטיבית של יחסי O.

4.      גם דרך לשינוי.  גם בילד אך בעיקר בטיפול – זהו תהליך טיפולי מרכזי המאפשר שינוי אצל המטופל.

השלבים ב- PI

1.         השלכת החלק הלא רצוי.

·         השלכה על האובייקט של חלקים מה- S,  מתוך פחד מאותם חלקים או מתוך חשש שהחלקים עצמם יותקפו ויושמדו ולכן יש להעבירם למקום מבטחים.

·         מדובר לא רק בהשלכת החלקים, אלה בניסיון שהחלקים האלה ימשיכו לחיות באובייקט וישלטו בו מבתוכו.

·         Putting a part of oneself into another and controlling him from within.

·         מדובר בשלב בו יש התרופפות של הגבולות. 

·         האדם המקבל את הרגש המושלך מרגיש שזהו רגש שלו, והמשליך מרגיש כאחד, כמאוחד עם המושלך.

·         זה שונה מהשלכה רגילה שם המשליך חש זרות למושלך.

·         ב- PI  יכול להיות חלק מילולי, אך גם אז החלק הלא מילולי הוא החלק העיקרי והעוצמתי.

·         הבחירה של האדם עליו נעשית ההשלכה ואופן ההשלכה נעשים באופן תת-מודע.  אם אין "בחירה" והתאמה טובה PI  לא יעבוד.

·         המשליך נפטר מאותם חלקים שליליים ומאיימים (בדר"כ), אך ע"י כך הוא מאבד חלק מה- S  שלו.

·         למרות ההשלכה, המשליך ממשיך לחוות את החלק המושלך כי:   1)   הגבולות לא ברורים ומוגדרים.

                                                                                                              בגלל השלכות חוזרות.

2.         הלחץ המופעל על המושלך.

·         אין זה לחץ דימיוני אלה לחץ אמיתי המופעל ע"י האינטרקציות בין המשליך למושלך.

·         המושלך עשוי להתנהג באופן המותאם לחלק שהושלך עליו  (Conformed).

·         המשליך חש הקלה מסוימת כאשר הוא "מרגיש" שהשני מתופעל, אפילו אם הוא מתופעל באופן שלילי.

3.         העיבוד הפס' של החלק המושלך ע"י ה- O.

·         העיבוד הזה הינו קריטי לגבי איך יימשך התהליך, כי תמיד תהיה השלכה חוזרת.

·         אם יש עיבוד טוב ומה שמושלך חזרה הוא מעובד ומנוטרל  (Unpoisening)  תהיה הפנמה של החלק המושלך חזרה הצורה טובה לתוך ה- S של המשליך.

·         לעומת זאת, אם אין עיבוד ומה שמושלך חזרה הוא למעשה אותו חלק שלילי ואפילו מוגבר – יתחיל תהליך מעגלי כמו כדור שלג  (Escalation)  שרק יגדיל ויעמיק את הפיצול.

·         למרות שהחלקים המושלכים מפעילים לחץ מאוד ספציפי על ה- O,  ה- O הוא אדון לעצמו, עם חולשות משלו, וסביר להניח כי הוא יעבד ויתמודד עם אותם חלקים באופן שונה מאשר המשליך.  זה כמובן תלוי במערכת ההגנות ותהליכים פס' אחרים.  בספרות תהליך עיבוד זה נקרא   (ביון) Processed,  Metabolized,  Contained,  כמו גם  "ניסיונות לשליטה"  או  "ניסיונות לאינטגרציה".

·         המאפיין הבסיסי בין ניסיונות העיבוד של ה- O  לבין PI שלא עובד הוא בניסיונות ה- O  להכיל, לא להיפתר מיד, לחוות את החלקים המושלכים.  זה לא תמיד קל, כי יש השלכות שמאוד קשה להכיל ולא להשליכם חזרה.  כך המשליך יקבל משהו אחר, מעובד, מוכל.

·         הדבר העיקרי הוא שהמשליך יראה שניתן לחיות, להכיל, ולהיות עם הרגשות, המחשבות, הפנטזיות שהוא השליך כי הוא לא הצליח לחיות איתן.  זוהי חוויה חדשה עבור המשליך.

·         מובן כי העיבוד שונה מ- O  ל- O,  ויכול להיות שלם יותר או פחות.

פרברן   (הטוב הרע והמכוער…)

·                     התאוריה הקלסית היא של דחפים המשפיעים על התנהגות.  ויסות המתח על פי עקרון העונג הגורם לסיפוק צרכים.  כאשר הצרכים מסופקים אז אין מוטיבציה.  הדחפים מספקים את האנרגיה לכל המבנה לנפשי.  לא חשוב איך יופחת המתח.  הקשר הוא מישני.

·                     קליין טענה שהאובייקטים בנויים לתוך הדחפים באופן מולד   (Imago).  אך גם לגעת בה המטרה היא הפחתת מתחים.  אצלה יש דפוס מולד של התקשרות לאובייקטים  (דומה לתאוריה של חומסקי).

·                     פרויד – המבנה והדחפים מופרדים.  הארגיה נמצאת ב- id.

·                     פרברן התקיף זאת ואמר:   1.  הליבידו אינו מחפש עונג אלה אובייקט.  האנרגיה פועלת עם כיווניות – כלפי ה- O.

2.  הדחפים אינם נפרדים מהמבנה  

אלו היו שתי נקודות מהפכניות.   לדעתו, העמדה הפרוידיאנית עושה חלוקה מלאכותית בין הדחפים למבנה.                          הוא נגד האגו וה- id  כפי שניסח זאת פרויד.   בשבילו האגו הוא מעבר אנרגיות כלפי האובייקטים, ואי אפשר להפריד בין דחפים, מבנים ויחסי O.   האגו הוא   Primary psychic self.  במובן הזה פרברן דומה ל- S של קוהוט וג'קובסון ושונה מזה של פס' האגו.

·                     לתינוק יש אוריינטציה לאחרים מההתחלה, בגלל צרכים ביולוגיים והשרדותיים.   בולבי היה ממשיכו בקטע הזה.

·                     פרברן טען שיש הבדל בין גורי חיות לתינוקות.  לגורי חיות יש תכנית התנהגותית מולדת ומתוכנתת מראש.  ואילו לתינוק האנושי חסרים רוב הדפוסים.  הוא מכוון להימצאות האם, ובהיותו חסר imprinting, דרכו לאמו מסובכת יותר.

·                     ההת' הביולוגית החוץ רחמית הינה ארוכה בהרבה אצל התינוק.  זה טוב ורע – מאפשר אמנם גמישות ותחכום, אך יש גם פגיעות גדולה יותר והישרדות קשה.

·                     פרברן VS מהלר – אצל מהלר יש אינדיבידואציה הולכת וגדלה.  אצל פרברן אין, ולמעשה תמיד יש צורך בקשר משמעותי מופנם עם O.

·                     פרברן VS פרויד – אצל פרויד הקונ' ממוקמים בין האיד – אגו – SE.    אצל פרברן המאבק המרכזי מתמקד בין 3 מרכיבי האגו ומרכיבי הליבידו.   כאן הקונ' הם המשאלות שאינן ניתנות למימוש, געגועים והזדהויות עם קווים מסויימים של אחרים משמעותיים.

·                     פרויד – מאבק בין מטרות הדחפים לבין דרישות החברה.    אצל פרברן – הבעיה היא שהאדם אינו יכול להרגיש את עצמו מושלם  (wholeness)  במערך היחסים שלו עם האחר.  ונוצרים הפיצולים שאינם יכולים לחיות אחד עם השני.         אין פיוס  (reconciliation).

·                     פרברן VS קוהוט – גם אצל קוהוט יש צורך תמידי ב- O, אך אצלו זה בצורה של  Self O..

·                     פרברן VS וויניקוט – אצל וויניקוט יש TS, FS, ה- FS מכסה על הרצון האמיתי.  אצל פרברן יש Central ego, פיצולים באגו האינטגרלי, ו- Ideal ego המכסה על הרצון האמיתי.

·                     בריאות נפשית לפי פרברן – להגיע לתלות הדדית  Mutual  dependancy.   היכולת להיות תלוי במישהו אחר נחוצה לבגרות ובריאות נפשית.

·                     ההתנהגות הכאוטית בח' הראשונים אינה משקפת את הנרקסיזם הראשוני או את השלב האוטו-ארוטי, אלה משקפת פשוט את חוסר ניסיונו של התינוק.  עליו ללמוד כיצד להתקשר.   דבר זה נוגע גם להבנת הפסיכופתולוגיה.

·                     לדעתו, המהות האנושית היא לחפש ולמצוא ולהחזיק בקשר אנושי, ולא סיפוק צרכים.

·                     מהות הפסיכופתולוגיה – הפרעות ביחסים עם האחרים.

·                     המטרות הטיפוליות – לשקם את יכולתו ליצור מערכת יחסים עם בני- אדם ממשיים.  ומדובר בעיקר ביחסי תלות עם האחר.

·                     פרברן הוא הראשון מהפסיכואנליזה שמתייחס ליחסים המציאותיים.  מדובר אם כן ביחסי אם-ילד מציאותיים.  אחריו גם בולבי עשה זאת.

           יחסי אם-ילד מציאותיים               חוויות מופנמות                  הפנמת אובייקט                            אגו

1.   מספקים            Gratifying     >>        Gratifying        >>          Ideal Object           >>           Libidinal

2.   לא מספקים   Ungratifying     >>        Entiching          >>       Enticing Object         >>        Antilibidinal

                                                  >>        Depricing         >>     Depricing Object        >>        Antilibidinal

·                     פרברן טוען שהילד נולד עם אגו אינטגרלי  Integral  Ego,  שלם,  שרק אח"כ עובר פיצולים. 

·                     לדעתו, כל מערכת הורה-ילד היא מערכת מתסכלת, והתסכולים האלה גורמים לפיצולים באגו.  ככל שיהיו פחות תסכולים, כך יהיו פחות פיצולים באגו, ולהיפך.   וזה מה שקובע את חומרת הפתולוגיה.

·                     פרברן לוקח את הדברים לקיצוניות – הכל זה חוויות מציאותיות.  אין בכלל השפעות מולדות של התינוק.

·                     בהתחלה יש פיצולים החוויות, ואח"כ נוצר גם פיצול באגו.

·                     בגלל הפיצולים, האגו האינטגרלי מתפצל ל-  Libidinal ego,  Antilibidinal ego,  Central ego.                    ה-  Central ego  הוא החלק שנשאר מהאגו האינטגרלי.

·                     פרברן עשה רוויזיה לפס' האגו – טען שיש אגו אינטגרלי שיש לו אנרגיה משלו ומחפש יחסים עם אובייקטים חיצוניים אמיתיים.  ואם היחסים מספקים – האגו ישאר אינטגרלי  (מה שיכול לקרות רק באופן תיאורטי).

·                     יחסים לא מספקים מחייבים את האגו ליצור אובייקטיים פנימיים, ורק בגלל ריבוי O פנימיים נוצרים פיצולים פנימיים, משום שבחלקים שונים האגו מתקשר ל- O שונים.   כך נגרמת פרגמנטציה של האגו האינטגרלי הראשוני.

·                     אם לא היו פיצולים האגו האינטגרלי היה רווי אנרגיות ופנוי לחפש O מציאותיים,  real people,  real O.

·                     פרברן – אין דבר כזה השלכה.   ואין הפנמות של O מציאותיים.

·                     הילד יעדיף לעשות הכל כדי לשמר את ההורים שלו כטובים, ולוקח על עצמו את הרוע:

“The child takes the burden of badness"

·                     דבר מרכזי הוא שכאשר האמא מתסכלת ורעה - לפי תפיסתו של הילד – נעשה פיצול כדי לשמר את האמא כטובה.  הילד  takes the burden of badness.   עניין הרוע הוא מרכזי כאן.

·                     Enticing object  -  יש כאילו איזה הבטחה – אם אני אתנהג ככה וככה, אז ה- O יאהב אותי.    מעין תקווה.        ואז יש אכזבה.  יכול להביא לניסיונות בלתי נלאים לנסות שוב ושוב כי יש תקווה…    אבל אם נגמרת התקווה הזאת, זה מצב שעלול להביא להתאבדות.

·                     כאמור, החוויות הלא מספקות מתפצלות לשתי יחידות, לשני סוגים – וכך נוצרות מערכות מפוצלות של ההורים.

·                     התוצאה היא יצירה לא של מערכת יחסים אחת עם ההורים, אלה 3 מערכות יחסים שונות:

1.      Ideal object.                                 היבטים מספקים של האם.

2.      Enticing (exciting) object.          אם תעשה ככה וככה אז אני אוהב אותך ואקבל אותך.

3.      Depricing (withholding) object. היבטים דוחים של האם.  גורם לחוסר אונים, דיכאון, וחוסר

מעש.

·                     אין יכולת לשאת אמביוולנטיות.

·                     לאחר שהתינוק נולד, כיוון ההתפתחות הוא לא לכיוון של עצמאות, אלה לכיוון של  mutual dependancy.      כאשר הוא נולד יש  primary dependancy.   אבל למעשה אי אפשר אף פעם להגיע באמת ל- mutual dependancy  מושלם, כי תמיד ישאר גרעין מסוים של  primary dependancy.  

·                     האובייקטים הם חובה לקיום האני, גדילתו והתפתחותו.   אין דבר כזה  Objectless Ego. 

·                     גם אצל אחרים – מהלר, קוהוט ועוד – יש חשיבות לאובייקטים, אך אף אחד לא הלך לקיצוניות של פרברן, שאי אפשר בלי אובייקטים.

·                     התאוריה שלו רחוקה מלהיות שלמה ויש הרבה דברים רבים שאין לו הסבר לגביהם.  אך יש דברים והפרעות שהוא מסביר טוב.

·                     ביחסים אידיאלים אין תסכולים אלה יש הדדיות  Mutuality.

·                     האגו המרכזי  Central ego  הוא החלק באגו הפנוי ונגיש ליחסים עם O אמיתיים מרכזיים אחרים  (דומה ל- conflict free  בפס'  האגו).

·                     Subsidary ego – חלקי האגו אליהם מושלך הרוע.        אינם פנויים ליחסים עם O אמיתיים ונשארים קשורים ל- O פנימיים.

·                     הילד מפנים את ה- Ideal O. שמורכב מהחלקים הטובים של האם לאחר שפוצלו מהחלקים הרעים.  כל זאת כדי לשמר את האם  uncontaminated.   פרברן מכנה תהליך זה בשם  Moral defence.

·                     ה- Central ego  שואף לחיות ולהגיע לאידיאלים של ה- Ideal ego.   זאת מתוך הנחת יסוד של האגן שאם הוא יצליח בזאת, להגיע לאותם אידיאלים, הוא ישיג קשר.

·                     שאיפה זו לשלמות מוסרית   Moral perfection  משמשת כהסחת דעת והגנה מפני השתלטות האובייקטים הרעים.

·                     האגו והאובייקטים אינם ניתנים להפרדה.   אובייקט שאין לו חלק באגו לא יהיה מחובר מבחינה רגשית.

·                     מה משפיע על מידת ועומק הפיצול?     התסכול.  כגודל התסכול כך גודל הפיצול וגודל הפתולוגיה.

·                     דומה קצת לוויניקוט – פיצולים עשויים לגרום להתפתחות של משהו מעין FS והקטנת ה- "TS".

·                     בטיפול – לחבר את הפיצולים ולחברם לאגו המרכזי  Central ego.

·                     העברה בין דורית – האובייקטים הפנימיים המפוצלים מושלכים על ה- O  האמיתי  (הבן-זוג) והוא נחווה כמו ההורה המתסכל-מבטיח.    כאשר מישהו מציאותי מתקשר רגשית הוא מעורר את ה- Enticing O., והאובייקטים הפנימיים מושלכים על האובייקט החיצוני.

·                     הפתולוגיה, הקונ' - קיים מאבק בין הפיצולים של האובייקט המתסכל,   בין  ה- Depricing O.   לבין ה- Enticing O..

·                     הפתולוגיה נגרמת בגלל הפרגמנטציה של האגו והקדשת החלקים של האגו ל- O הפנימיים ע"ח O מציאותיים.

·                     האגו הליבידינלי מתחבר עם החלק האידיאלי של האובייקט ותמיד מתגעגע ומחפש הבטחה של קשר.

·                     האגו האנטי-ליבידינלי מתחבר לאובייקט מופנם דוחה והוא לגלגני, סדיסטי, מבקר כל אפשרות למגע, קשר או סיפוק.

·                     ההתקפות ע"י האגו האנטי-ליבידינלי גורמות להרס עצמי, האשמה עצמית, וענישה עצמית.

·                     האגו האנטי-ליבידינלי הוא אויב התקווה, בייחוד ליחסים מלאים.  הוא שונא ומתקיף את האגו הליבידינלי, ושונא גם את האחרים האמיתיים המציגים אפשרות של תקווה.   לכן רואים מצבים שאחרי קירבה ממשית עם המטפל, המטופל מתחיל להתקיף את החלקים הטובים של עצמו ואת המטפל.

·                     שאר החלקים של האני המקורי מזדהים עם האובייקט האידיאלי.

·                     התאוריה של פרברן – עם הפיצול הזה בין O טוב ו- O רע  - מתאים העיקר להפרעות הקשות יותר.

·                     פרברן – הסביר לראשונה את ההפרעה המזוכיסטית.   כמו ילד מוכה המסרב לעזוב את הוריו המכים.  

·                     נשים מוכות – ברגע שהבעל המכה אומר  "אני אוהב אותך, ושוב לא…"  צץ ועולה ה-  Enticing O.  ושוב חוזרת התקווה והכל בסדר.

·                     פרברן -   “The promise is kept alive but fulfillment is impossible".

·                     ובטיפול – צריך לפרוק את המשאלות הפנטזיומטיות הנובעות מהפיצולים, כדי שיוכלו להתקיים יחסים מספקים.   מדובר בהחלפת התקווה הפנטזיומטית  (Naive hope)  בתקווה מציאותית.   לפרק את ההבטחה כדי שיוכלו להגיע לסיפוק.

·                     הבדלים תאורטים:           1.  האובייקט כאן גורם לעינוי וצער ולא לסיפוק צרכים.

2.  מקור הקונ' שונה.

3.  ההגנה מטרתה להגן על ההורים ולא על העצמי מפני הרוע.

4.  המטפל מקבל יותר ויותר מקום של  real person  ולא טרנספריאלי.

  כללי

·                     בקלסיקה הפרוידיאנית מדברים על טראומה הגורמת לנזק.    היום מדברים יותר על טראומה מצטברת  accumulative trauma.   הורים לא מתפקדים – לא יעשו זאת באופן חד פעמי או לתקופה קצרה, אלה הם לא יתפקדו כראוי לאורך כל התפתחות הילד.

·                     בכל התאוריות – מטרת הטיפול היא פיוס בתוך העצמי.   רק שבכל תאוריה המאבק והקונ' נמצא במקום אחר.

·                     מטופלים בלי SE,  כמעט בלתי אפשרי לעבוד איתם.  בין היתר בגלל שזו הפרעה אגו-סינטונית ולא אגו-דיסטונית, ולכן לא נגרמים שום תסכולים ואין שום מוטיבציה לשינוי.

·                     גם SE נוקשה וארכאי – קשה מאוד לטיפול – כי גורמים לעצמם נזק והרס עצמי נוראי – אנורקסיה, פגיעות פיזיות, ועד התאבדות.

·                     חולי צ'ליאק – חסר להם אנזים המפרק גלוטן.

·                     מה מאפיין הגנות טובות:   1.  יעילות – מגינות טוב מפני חרדות.

                                                2.  צורכות מעט אנרגיה.

                                                3.  לא מעוותות יותר מידי את המציאות, ולכן מאפשרות גמישות.