גיל ההתבגרות – התנהגות ברת סיכון והקשר ביניהן - דר יפעת כהן


גיל ההתבגרות – התנהגות ברת סיכון והקשר ביניהן

דר יפעת כהן

 

שאלה בסיסית האם התנהגות כזו היא חלק מגיל ההתבגרות או שהיא פתולוגית.

 10- 14 – גיל ההתבגרות המוקדמת

14 – 18 – גיל ההתבגרות המאוחרת.

יש עלייה במקרי מוות בשתי קבוצות גיל אלו.

התפתחות בגיל ההתבגרות

מתי מתחיל ? עם הופעת סימני מין ראשונים – התפתחות מינית מגדירה התחלה.

מתי נגמר? מוגדר ע"י החברה

שינויים גופניים

שינויים בפרופורציות: גפיים ארוכים וגוף קצר. אצל בנים התרחבות חגורת הכתפיים, אצל בנות עליית תאי שומן באזור הירכיים. הופעת אקנה, הורמוני מין. ההורמון שמשפיע במיוחד על ההתפתחות המינית טסטוסטרון – הורמון המין הגברי. קרי לילה מול ווסת, אוננות.

שינויים פסיכולוגיים

דימוי עצמי, זהות מינית, זהות עצמית.

אובייקט אהבה

מרדנות

                       ספרציה אינדיבידואציה                                                                    התנהגות רגרסיבית

התנהגות קיצונית

סוציאליזציה

ריקנות, עצב ובדידות

אנה פרויד – התייחסה לרגרסיה של דחפים לשלבים מוקדמים.

מהלר דיברה על ספרציה אינדיבידואציה ראשון שמתרחש בגיל 3.

בלוס דיבר על ספרציה אינדיבידואציה שני בגיל ההתבגרות. מדבר על רגרסיה לצורך התפתחותי. מחלק את גיל ההתבגרות לשלבים בכל שלב קונפליקט/מטלה ורק הפתרון של השלב מאפשר לעבור לבא.

גיל ההתבגרות המוקדם 12-14

נראה חזרה לשלבים הומוסקסואלים. היצמדות הגנתית בגלל התחושה הרגרסיבית והפחד מתלות. הצורך ב auxilary ego  (אגו נלווה תומך) עד אז זה היה תפקידם של ההורים להיות המלווים כדי שיתחזק האגו של הילד. מצד שני מתחיל תהליך של ספרציה-אינדיבידואציה שמחליש את תמיכת ההורים והאגו חלש ופגיע. בגיל זה קיים חשש מדחפים הומוסקסואלים. פחד מחזרה לתלות באם.

לחץ השוואתי מאוד גדול.

אפשר לדבר גם על רגרסיה לשלב של יחסי אובייקט חלקיים. יחסים מבוססים על סיפוק הדדי, אין מקום לאלטרואיזם, חברות מעסיקה, נתינה מתוך צורך, מתוך שהאחר הוא חלק שלו.

היחלשות סופר-אגו אדיפלי. מחד פחות מעניש ויותר נעים, מאידך מאפשר התנהגויות שלוחות רסן.

הליבידו מושקע בעצמי, הרבה התעסקות בגוף ובמראה. אפשרות להיפוכונדריה.

גיל ההתבגרות האמצעי 14-16

מקום דומיננטי של ego ideal , פחות מקום לאיסורים שנובעים מהשלב האדיפלי ויותר מקום להזדהות ולערכים. אידיאליזציה של דמויות.

הליבידו שהיה מושקע בהורה, אח"כ בעצמי מושקע כעת באבסטרקטים ובסימבולים. תנועות נוער, כתות, אידיאלים, "כוכבים". השקעה ליבידינלית בדעות וערכים. לעיתים קרובות מאוד פאנטים.

בשלב זה החבר בראשון.( auxilary ego  ) – סטטוס, תמיכה, הגנה מול הדחפים, היפרדות מהקבוצה הומוסקסואלית. חברות זו נפלאה, הכל ורוד, אידיאליזציה. מיניות לצורך בדיקה לא בגלל אהבה. – סקרנות, לחץ השוואתי, דחפים.

קיצוניות ואמביוולנציה – נעים בין אידיאליסטיות לבין קטנוניות. אלטרואיסטים בחברה למול אגואיסטיות בבית. זו האמביוולנטיות שמאפיינת את הגיל, כדי לבחור איפה להיות צריך לבחון את הקצוות. הקצה הפחות טוב נמצא בבית.

ברמה האפקטיבית המתבגר מתאפיין ב"מצבי רוח" אך גם אפקטים של בדידות, עצב, אבל, כעס. קשה להיות גדולים, האבל על הילדות ועל הפרידה מההורים. נקמה על הנטישה. Negative dependence – לעשות ההפך מההורים להדגיש את המובחנות ואת הצורך לנקום.

המעברים הקשים גם יוצרים בדידות עמוקה מאוד, לפעמים מלווה בתחושת ריקנות גדולה.

ההתמודדות עם הריקנות והבדידות באמצעות חיפוש אחר ריגושים. רגשות אלה גם מעלים את המחשבות האובדניות.

בגיל האמצעי לפני שיש קונסלודציה של האגו, בגלל האמביוולנציה, ואפקטים שליליים מאוד חזקים נולדות המחשבות האובדניות. כאשר הזהות מתגבשת ויש החלפה אמיתית של הקשר עם האם לקשר הטרוסקסואלי של אהבה – קשר בוגר.

אריקסון : הקונפליקט של גיל ההתבגרות זהות מול בלבול בתפקידים.

פיאז'ה – לשינויים קוגניטיביים חשיבות גדולה בהתפתחות של מתבגרים – שלב האופרציות הפורמליות. יכולת לחשיבה מופשטת, היכולת לבחון השערות ברמה מופשטת, לנתח אותן ולעשות סימבוליזציה.

סוגי התנהגות ברות סיכון

עישון, שימוש בסמים, שימוש באלכוהול, התנהגות אובדנית, הפרעות אכילה, נהיגה מסוכנת, יחסי מין לא בטוחים, בריחות מהבית, אלימות, עבריינות.

האם התנהגות כזו נבחרת מרצון לצורך הנאה? כנראה שכן אין ראייה של התוצאה ובא לכסות על השעמום ותחושת הריקנות. סיבות נוספות; פגיעה עצמית או מתוך מחלה/שיקול דעת מוטעה.

למה הם עושים את זה?

  • גיל ההתבגרות – עצמאות, שייכות חברתית, "אל-מוות", סקרנות והרפתקנות.
  • אישיות – אימפולסיביות, דימוי עצמי נמוך.
  • בעיה עם ההורים – חוסר אינפורמציה, חוסר גבולות, הגבלת יתר.
  • הפרעה נפשית – דיכאון, מצב פסיכוטי, הפרעות קשב וריכוז, הפרעות אישיות.

סיווג

המודל הביו-פסיכו-סוציאלי מחלק לגורמים אנדוגנים ואקסוגנים.

גורמים אנדוגנים – גנטיקה (עוצמת דחפים מולדת), גורמים פסיכולוגים שקשורים לחוויות מוקדמות של הילד, ברמה הקוגניטיבית והפסיכולוגית לא תופשים את האפשרות למות, שינוי ברמת העצבים האוטונומית-צורך בריגושים, ניסיון לסובלימציה של דחפים.

גורמים אקסוגנים – החלק של ההורים, הצורך בעצמאות, עד כמה צרכי המתבגר יובנו, מידת התלות בקשר ההורים ( ככל שהתלות גבוהה יותר עוצמת ההתנהגות לצורך נפרדות חזקה יותר), גבולות (הרצף מנוקשות עד חוסר גבולות)

הנסיבות המיוחדות של התפתחות נוער בעולם המודרני

  • שינוי במבנה המשפחה
  • חשיבות העבודה
  • אורך תקופת ההתבגרות
  • דומיננטיות המדיה
  • ריבוי ההגירה